התפילה היא מטה עוז לשנות את הטבע (חזו"א)

דוד המלך ע"ה אומר (תהילים יב,ט): "כְּרֻם זֻלּוּת, לִבְנֵי אָדָם", מסבירה הגמרא במסכת ברכות: אלו דברים שעומדים ברומו של עולם כמו התפילה שהיא בעלת כח עצום ועולה למעלה ויכולה לשנות את כל הטבע, ובני אדם מזלזלין בה ולא מאמינים בכוחה.

יסוד מצות התפילה היא שכאשר אדם זקוק לעזרה ולישועה, יפנה אל הבורא יתברך ויתפלל אליו שיושיעו מצרתו, מתוך אמונה שרק הוא בלבד יכול לעזור לו ולא אף אחד אחר, שהתפילה היא חלק ממצות האמונה.

בא הבעש"ט הק' ומחדש דבר נפלא, באמת צריך כל אחד לבקש את כל צרכיו בשעת התפילה, אך אותם דברים שאנו מתפללים עליהם ומבקשים אותם הם רק אמצעי ולא המטרה, והסביר: לפעמים האדם כ"כ שקוע במרוץ הזמן ושוכח את התכלית שלשמה בא לעולם, מה עושה הקב"ה? דוחקו לאיזה פינה, בכדי לעוררו שיתפלל אליו, ובאמת האדם מבקש על צערו, אך המטרה שרצה הבורא שידבק בו.

 אמר החפץ חיים לתלמידיו: האדם צריך לדבר אל ה' יתברך מה שעל ליבו כמו בן שמדבר לפני אביו,

והעידו תלמידיו שראו אותו פעמים רבות מדבר לפני ה' יתברך כדבר איש אל רעהו וסיפרו שהיה ביום מתבודד שעות קבועות לשם התבוננות וחשבון נפש, גם באמצע הלילה היה קם ומסתגר בעליית ביתו לבד בחושך ומשם היו שומעים את בכיותיו ושיחותיו עם הקב"ה בשפה פשוטה כדבר איש אל רעהו וכל מי ששמע את טענותיו היה מזדעזע.

עוד בהיותו עלם צעיר היו תושבי ראדין מרגישים בו שהוא מתחמק לעיתים קרובות מעיני הבריות, וכשעקבו אחריו גילו שהוא יוצא לשדות מחוץ לעיר ומדבר לעצמו בענייני יראה, מוסר ותוכחה עצמית.

ר' נחמן מברסלב טוען שאי אפשר להיות יהודי כשר באמת, אלא רק ע"י תפילה, וידוע שכל גדולי ישראל הגיעו למה שהגיעו רק בזכות ריבוי תפילתם, ואפילו בתוך התבוננות בלימודם היו מתפללים לה' שיאיר עיניהם, וידעו שבכדי להינצל מהמידות הרעות אי אפשר בלא תפילה. והעיד ר' נחמן על עצמו ואמר "כיליתי את גופי מרוב תעניות אך אם הייתי יודע את מעלת התבודדות, הצעקה והדיבור עם ה' לא הייתי עושה אף אחת מכל התעניות שעשיתי בעבר".