הסוד הגדול של הסוכה

חג הסוכות- "זמן שמחתנו". זהו החג שבו המצווה המרכזית והבולטת ביותר - להיות בשמחה עצומה.

והנה, דווקא בחג השמח והמרומם, מצווה עלינו התורה לעשות צעד תמוה ביותר: לעזוב את הבית המרווח, המפואר, הממוזג והמיושב בכל תענוגי הנוחות, ולצאת לשבת תחת סוכה עראית, בתנאים שאינם נורמטיביים - תחת רוחות,על גבי ספסלי עץ זמניים.

ומתבקשת כאן שאלה: אמנם נכון שבסוכה יש "צילא דמהימנותא" (צל האמונה) והשראת שכינה מעין בית המקדש, אבל למה דווקא עכשיו? אילו היינו מצווים לצאת לסוכה בעשרת ימי תשובה - ניחא; ימים אלו מיועדים למעט בתענוגים, לסיגופים ולתיקוני תשובה. אבל למה בחג השמחה? הרי לפי ההגיון האנושי, השמחה גדולה יותר כשאדם יושב בביתו המפואר והנינוח!

כבר אלפי שנים שהאנושות מחפשת באובססיביות עצומה את "סוד האושר": מה באמת גורם לאדם להיות שמח ומאושר?

העולם החומרי מתרגם את זה: לכסף, הנאות גופניות, כבוד וסיפוק תאוות. אבל המציאות מוכיחה שהתשובה הזו פשוט לא "מחזיקה מים": אנחנו רואים אנשים בעלי הון רב, שיש להם את כל מטעמי העולם הזה, והם מתהלכים מדוכאים, עורגים למשהו שחסר להם ואינם מאושרים. ומאידך, אנשים רבים שאין להם אמצעים פיננסיים מופלגים מתהלכים שמחים, קורנים וטובי לב!

אם כן, מהו סוד השמחה?

עצת חכמי ישראל: "איזהו עשיר? השמח בחלקו"

במסכת תמיד (דף לב ע"ב) מובא שחכמי יוון שאלו את חכמי ישראל שאלה נוקבת:

"מה יעשה אדם ויחיה?" (כלומר, איך ישיג האדם חיים מאושרים ואמיתיים?) ענו להם חכמי ישראל: "ימית את עצמו!" חזרו ושאלו: "מה יעשה אדם וימות?" ענו להם: "יחיה את עצמו!"

חכמי ישראל גילו כאן יסוד פסיכולוגי ורוחני: אדם ש"מחיֶה את עצמו" - נכנע לכל תאווה, רודף אחרי הנאות גופניות וחי כעבד לרצונותיו - מביא על עצמו מיתה נפשית וריקנות. לעומתו, אדם ש"ממית את עצמו" - כלומר, יודע לרסן את רצונותיו, להתגבר על תאוותיו וסייפוקיו - הוא זה שזוכה לחיים של שמחה ואושר!

למה זה עובד כך? כשאדם נמשך אחר תאוותיו, הוא פועל לפי הטבע הבהמי שלו, וממאן להשתמש בכוח האנושי הייחודי שבו הוא דומה לבורא - כוח הבחירה. אבל כשאדם משתמש בכוח בחירתו ובוחר במה שנכון ולא במה שערב ומתוק לפי שעה, הוא מרגיש בכל רמ"ח איבריו שהוא "בעל כוח", שהוא שולט בחייו ולא מופעל על ידי יצריו!

בשפה המודרנית קוראים לזה "מימוש עצמי". אדם שמשתלט על תאוותיו מרגיש שהוא "אדם" ולא "בהמה". תחושת הסיפוק והנעימות הפנימית מהתגברות זו שווה פי מאה מכל הנאות העולם הזה!

את היסוד הזה בדיוק באה התורה להחדיר בנו ב"זמן שמחתנו"!

הקב"ה אומר:

"אתה רוצה לחגוג עכשיו את חג השמחה? השב אל ליבך עובדה פשוטה: ההתנתקות מהתלות בעולם הזה ובהבליו היא-היא שתשמח אותך בוודאות שמחה שאין לה קץ! אם תהיה תלוי במצעים הרכים, בכתלים המפוארים ובחומריות - זו לא שמחה, זו אשליה שמהר מאוד תתפוגג ותשאיר מקום לעצב, לריקנות ולשממון."

לא בכדי נהגו בני אשכנז (ומקור המנהג עוד במסכת סופרים) לקרוא בחג הסוכות את מגילת קהלת. המסר העיקרי שחוזר בה שוב ושוב הוא:

"הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת, הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבָל. מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ?"

ודרשו חז"ל: "תחת השמש - אין לו יתרון; אבל למעלה מן השמש (בדברי תורה, במצוות ובקרבת ה') - יש ויש לו יתרון!"

היציאה לסוכה בחג הסוכות אינה עונש ואינה סיגוף. היא סדנת האושר הגדולה ביותר בעולם!

כשאנחנו יוצאים מן הבית המוגן אל צל הסוכה העראי, אנחנו משתחררים מהאשליה שהחומר הוא זה שמביא לנו ביטחון ושמחה. אנחנו מתחברים לשמחה הטהורה שנובעת מקרבת אלוקים, ממימוש כוח הבחירה ומההבנה שכל הבל העולם הזה אינו משתווה לרגע אחד של היצמדות לרצון ה'.

מתוך ההבנה הזו, נזכה לישב בסוכה בשמחה עצומה, לשאוב מתוכה אמונה וביטחון, ולהתברך בשמחה אמיתית שתלווה אותנו בכל ימות השנה!