
בשבועות האחרונים, כשאני פוסע ברחובות השכונה או יושב בבית הכנסת, משהו בלב שלי לא מוצא מנוח. אנחנו נמצאים בעיצומם של ימי בין המצרים, ופרשת מטות-מסעי פורשת בפנינו
בשבועות האחרונים, כשאני פוסע ברחובות השכונה או יושב בבית הכנסת, משהו בלב שלי לא מוצא מנוח. אנחנו נמצאים בעיצומם של ימי בין המצרים, ופרשת מטות-מסעי פורשת בפנינו את ארבעים ושניים המסעות שעברו אבותינו במדבר. אבל כשאני מביט סביבי, אני מבין שהמסעות הכי קשים, המפרכים והמסוכנים ביותר, מתרחשים דווקא עכשיו – בתוך הנפש פנימה, אצל האנשים שיושבים ממש לידנו.
יש נקודה אחת, חברתית וכואבת, שאני פוגש שוב ושוב בתוך הקהילות שלנו: הבדידות השקופה.
אלו הם האנשים שעוברים איתנו את החיים במקביל. הם מגיעים לתפילה, מחייכים בנימוס בקידוש, אומרים "שבת שלום", אבל בתוכם הם מנהלים מלחמת קיום יומיומית. סערת נפש, קושי בגידול הילדים, משבר בזוגיות, או סתם תחושה חונקת שהם לבד בעולם ואיש אינו צריך אותם.
בפרשה, משה רבנו זועק לעבר בני גד וראובן מילים שמטלטלות את נשמתי בכל פעם מחדש: "הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה?".
הפסוק הזה לא נכתב רק להיסטוריה. הוא נצעק אלינו כאן ועכשיו. איך אנחנו מסוגלים לשבת בשלווה ובנחת בשולחן השבת המפואר שלנו, בזמן שהאח שלנו, השכן מהקומה למטה או האם החד-הורית מהספסל האחורי, נלחמים לבדם בחושך? החורבן האמיתי, זה שאנו מבכים עליו בימים אלו, לא התחיל מחומות אבן שנפרצו, אלא מהחומות הבלתי נראות שבנינו בין הלבבות שלנו.
התיקון לכך אינו דורש מאיתנו לשנות את העולם, אלא פשוט להחזיר לנפש את היכולת לראות. להבין שכל אדם שמולנו עובר מסע, ושלפעמים, חיוך קטן או מילה טובה שלנו יכולים להיות עבורו כמו "עיר מקלט" של נחמה.
התרגיל הפרקטי שלי אליכם השבת:
במהלך השבת הזו, אני מזמין אתכם (ויחד איתכם, גם את עצמי) למשימה קטנה של הלב, שנקראת "דקה של מבט":
חפשו בעיניכם בבית הכנסת, בגינה או ברחוב, אדם אחד שבדרך כלל נשאר בשוליים. מישהו שלא תמיד פונים אליו, או שנראה מעט מתוח ומכונס בעצמו.
גשו אליו. הסתכלו לו בעיניים – באמת, לא בחטף. תלחצו את ידו ושאלו בחיוך: "מה שלומך? איך עוברת השבת?". המשימה שלכם היא להקשיב לתשובה במשך דקה אחת שלמה, בלי להסיט את המבט ובלי לחשוב על מה שאתם הולכים לענות. פשוט להיות שם בשבילו.
המבט המרוכז הזה, שמשדר לשני: "אני רואה אותך, אתה חשוב לי, אתה לא לבד במסע שלך", הוא המים הקרים לנפש עייפה. זהו הצעד הראשון להפלת החומות, ולבניינו של בית המקדש בתוך הלבבות של כולנו.
שבת שלום!
יש לך שאלה שקשורה לעולם ההתפתחות אישית?
מוזמן ליצור קשר:
058-7452400 | [email protected]
ויגשהאיש נברא מהאדמה, והאישה נבראה מהצלע של האיש. לכן קולה של האישה דק יותר משל הגבר, שהרי הצלע, העצם, משמיעה צליל אם דופקים אותה, לעומת אדמה שמפיקה קול עמום. כמו כ
הרב יאיר נוסבכר · לפני 2 י׳ · 1 ד׳
מקץבחורה מאורסת פתחה בשיחה עם בעלה לעתיד: "יקירי, אחרי שנתחתן, אני מבטיחה שאקשיב לך כשתספר לי על הצרות שלך..." הבחור: "אבל נשמה, אין לי צרות!" הבחורה: "אני יודעת..
הרב יאיר נוסבכר · לפני 2 י׳ · 1 ד׳
וישבאיש אחד ביקש מאשתו: "תני לי בבקשה לטעום מהעוגיות שהכנת". הושיטה אשתו את ידה למגש העוגיות והביאה לו אחת. "אטעם עוד אחת", אמר והושיט ידו. "אין צורך, כולן אותו טעם
הרב יאיר נוסבכר · לפני 2 י׳ · 1 ד׳
וישלחאדם עושה חסד עם כל העולם כולו, ורק בתוך הבית קשה לו מאוד. למה? כי "אין לי זמן". יהודי ניגש לאדמו"ר בבקשת עזרה לבנו המתקשה בלימודים, ואין לו כסף לשלם עבורו לשיעו
הרב יאיר נוסבכר · לפני 2 י׳ · 1 ד׳
וישלחכאשר אנחנו לומדים את פרשת וישלח, אנו פוגשים את אחד הדיוקנאות המרתקים ביותר בתורה: יעקב אבינו עומד בפני צומת דרכים קריטי בחייו. אחרי שנים רבות של עבודה מפרכת בבי
הרב ערן לוי · לפני 3 י׳ · 1 ד׳
וישלחפרשת "וישלח" לוקחת אותנו אל אחד הרגעים הטעונים והמטלטלים ביותר בתורה: המפגש הדרמטי בין יעקב אבינו לבין עשו אחיו. שנים רבות חלפו מאז הבריחה הגדולה, שנים של עשייה
מערכת להתענג · לפני 3 י׳ · 1 ד׳