חג שמיני עצרת

עשרים ושנים ימים של החגים הם ימי קרבה אל ה' יתברך, בימי ראש השנה פתחנו את ההיכל, והוספנו לבקש תפילה על הפרנסה, ביום כיפור התפללנו חמש תפילות והזמן הנשגב הוא בעת הנעילה, ובתפלה זו ההיכל נשאר פתוח במשך כל התפילה. בימי חג הסוכות מתעלים עוד וכבר מוציאים את הספר תורה מן ההיכל ומניחים אותו על התיבה, ועושים סביבו הקפות.

ועתה, ביום חג שמיני עצרת מוציאים את הספרי תורה מן ההיכל ומחבקים אותם ממש, ורוקדים אתם בקירבה עצומה מאוד. וכדברי המדרש: לאחר שבעת ימי החג אמר הקב"ה לישראל, עכשיו אני ואתם נשמח יחד, הקריבו לפני פר אחד. כיון ששמעו ישראל כך, התחילו משבחים להקב"ה ואומרים: "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו" (תהלים קיח כד), "נגילה ונשמחה בך" (שה"ש א ד) - 'בך' בעשרים ושתים אותיות שכתבת לנו בתורה. ואכן רבינו האריז"ל היה נזהר מאוד לעשות הקפות ביום שמחת תורה, ולרקוד ולשורר בכל יכולתו לפני הספר תורה, וכך היה עושה שבע הקפות במוצאי החג לאחר תפלת ערבית.

על מעלת היום הקדוש שמיני עצרת, גילה רבינו האר"י ז"ל, שתכלית כל הימים טובים והמועדים מיום ראש השנה עד שמיני עצרת, הם בשביל להגיע בשלימות אל הייחוד העליון הנעשה בחג שמיני עצרת בעת תפלת מוסף. כי ראש השנה הוא בחינת 'שמאלו תחת לראשי' למתק את הדינים הקשים, וביום הכיפורים האירו ונמתקו הדינים, ומתרבה החסד והרחמים מהיום ההוא, וחג הסוכות בבחינת 'וימינו תחבקני', וביום שמיני עצרת מתייחד הקב"ה עם כנסת ישראל.

כידוע, שבעה ימים בשבוע - הם כנגד הטבע, שברא ה' את העולם בשבעה ימים, אבל מספר שמנה הוא למעלה מן הטבע. כך גם חג שמיני עצרת, הוא שונה מכל החגים שיש בהם מצות מעשיות - סוכה, ארבעת המינים, מצה וכו', אבל חג שמיני עצרת עיקר שמחת היום הוא דוגמת מעין עולם הבא, שהצדיקים יושבים לפני הקב"ה ונהנים בעצם הקירבה העצומה, ובשמחת ישראל לא יתערב זר ביום זה, כי ביום זה קודשא בריך הוא לבדו בחיבור אחד עם ישראל (זוהר).

מפני שעם ישראל ביום הקדוש חג שמיני עצרת מזומנים להשתעשע עם המלך, לכך כל מה שהם שואלים ומבקשים ביום זה ניתן להם, ועל כך נאמר: "אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה'" (זוהר). והוא עת רצון שיתקבלו בו הברכות והבקשות יותר מכל ימות השנה כולה (רבינו יוסף חיים זיע"א).