ביקורת נותנים מאהבה

"נישואים הם חיים של אי הסכמה תמידית...". נישואים הם חיים של שני אנשים שונים ולכן אחד האתגרים הוא העברת ביקורת שתיכנס ללב. לומר לזולת את מה שחשוב - בלי להיתקל בקיר של כעס.

משה מעביר שיעור ענק בהעברת ביקורת בונה. חומש דברים מתחיל עם תוכחה. משה מונה את המקומות שחטאו במשך ארבעים השנים ומזהיר לא לשוב על החטאים אחרי מותו. השאלה היא מה פתאום מעורר משה את הביקורת ? כיצד שתק בזמן אמת והכיל את הכעס בפנים?

רש"י אומר הסבר שצריך לתלות אותו על הפריגידר כדי שיעמוד מול העיניים (א,ד): "אמר משה: אם אני מוכיחם קודם שייכנסו לקצה הארץ, יאמרו מה לזה עלינו? מה היטיב לנו? אינו בא אלא לקנתר ולמצוא עלילה, שאין בו כח להכניסנו לארץ. לפיכך המתין עד שהפיל סיחון ועוג לפניהם והורישם את ארצם ואחר כך הוכיחם".

משה שתק ארבעים שנה, כי לא יצר תשתית להעברת ביקורת. תוכחה נותנים מאהבה, לאחר ששכנענו כי אנו מדברים מתוך רצון להתקרב. אבל בני הדור ההוא לא היו במצב רוח של קבלת ביקורת. הם חטאו בחטא העגל ונועדו למות במדבר. סופם נראה באופק וליבם שבור. כל תוכחה שיצליף בהם, תתפרש כחוסר אמפתיה למצב שמעדו בו.

משה מכיל את הכעס עשרות שנים, עד שהוא משלים את המשימה ומביא את הדור החדש אל שפת הארץ. לאחר שעשה להם טוב והם צופים על הנחלה שמחכה בארץ ישראל – הוא יכול לפרוק את אשר על ליבו. 'אם עשית לי טוב – תגיד מה שאתה רוצה...'.

התנגדות לביקורת אינה נובעת מהתוכחה עצמה. כל אחד מכיר את החסרונות שלו ומייחל לפתור אותם. הביקורת קשה בגלל המנגינה שמלווה אותה. בתוך הביקורת נשמעת כביכול האמירה – 'אתה אכזבה וכישלון'. חוש ההישרדות מתעורר ואנו מתקוממים להתקיף בחזרה. קריטי לרפד את הביקורת בהכנה מתאימה. להבהיר שאנחנו מדברים מאהבה ולא מזלזול. הדרך לכך היא להקדים מאמצים של קירוב ודאגה לזולת. רק מתוך חום וקירבה, אפשר להעביר מסר קשה לעיכול.

הדברים חשובים שבעתיים בחינוך צעירים בגיל ההתבגרות. הורים חייבים להיות חלק קבוע מחיי ילדיהם ומי שהוא חבר יום-יום, יכול להיות מחנך בזמנים שדורשים תוכחה. ילד שמתבגר ונאבק את החיים לבדו, הוא מלא זעם סמוי ואינו מקבל את תוכחת הוריו. עלינו להיות עבורו תמיד: מגבים, תומכים, מתפללים ומקימים חברות של אמת.