תפילת אנא בכח — מהי וכיצד אומרים

„אנא בכח” היא אחת התפילות הידועות והנשגבות במסורת ישראל. היא קצרה — שבע שורות בלבד — אך עמוקה ורבת משמעות. התפילה מיוחסת על פי המקובלים לרבי נחוניא בן הקנה, מגדולי התנאים, והיא בנויה סביב שם קדוש של ארבעים ושתיים אותיות (שם בן מ״ב). התפילה נאמרת בכמה מקומות בסדר היום והתפילה, ובמיוחד קשורה לספירת העומר ולקבלת שבת.

מבנה התפילה — מ״ב תיבות

התפילה מורכבת משבע שורות, שבכל אחת מהן שש תיבות — סך הכול ארבעים ושתיים תיבות. ראשי התיבות של אותן תיבות מרכיבים, על פי המסורת הקבלית, את השם הקדוש בן מ״ב אותיות, שהוא מן השמות הנעלמים המבטאים כוחות של רחמים והשפעה. משום כך נחשבת התפילה לסגולה גדולה, והמקובלים דקדקו מאוד בכוונותיה.

נוסח התפילה

„אָנָּא בְּכֹחַ גְּדֻלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה. קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ שַׂגְּבֵנוּ טַהֲרֵנוּ נוֹרָא. נָא גִבּוֹר דּוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם. בָּרְכֵם טַהֲרֵם רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָּמְלֵם. חֲסִין קָדוֹשׁ בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתֶךָ. יָחִיד גֵּאֶה לְעַמְּךָ פְּנֵה זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ. שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ יוֹדֵעַ תַּעֲלֻמוֹת”

לאחר סיום שבע השורות נהוג לומר בלחש: „בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד”, שהוא כנגד השם המפורש.

ביאור התפילה שורה אחר שורה

• „אנא בכח גדולת ימינך תתיר צרורה”: בקשה שהקב״ה יתיר בכוח ימינו — מידת החסד — את הקשרים והמצוקות הכובלים את עם ישראל, ובכללן שחרור מן הגלות.
• „קבל רנת עמך שגבנו טהרנו נורא”: בקשה שיקבל את תפילת עמו, ירוממנו ויטהרנו מכל טומאה וחטא.
• „נא גבור דורשי יחודך כבבת שמרם”: בקשה שישמור את המייחדים שמו כאישון בת עין — ביטוי לאהבה והשגחה מיוחדת.
• „ברכם טהרם רחמי צדקתך תמיד גמלם”: בקשה על ברכה, טהרה ורחמים תמידיים.
• „חסין קדוש ברוב טובך נהל עדתך”: פנייה לקב״ה שהוא חזק וקדוש, שינהיג את עדתו ברוב טובו.
• „יחיד גאה לעמך פנה זוכרי קדשתך”: בקשה שהאל היחיד יפנה אל הזוכרים את קדושתו.
• „שועתנו קבל ושמע צעקתנו יודע תעלמות”: חתימה בבקשה שיקבל את שוועתנו, שהרי הוא יודע כל התעלומות שבלב.

מתי אומרים אותה

• בספירת העומר: נהגו רבים לאומרה מדי לילה קודם או לאחר ספירת העומר, מפני שיש בה שבע שורות כנגד שבע השבתות של הספירה, ומ״ב תיבות המקבילות לימי הספירה על פי כוונות המקובלים.
• בקבלת שבת: באמירת „לכו נרננה” בתפילת ערבית של שבת, נהגו נוסחאות רבות לומר „אנא בכח” כחלק מקבלת שבת.
• בפסוקי דזמרה: יש נוסחים המשלבים אותה בברכות השחר או בקטורת של סדר קרבנות.
• בעת צרה: נהגו לאומרה כתפילה וסגולה בעת צרה ובקשת רחמים.

כיצד אומרים אותה

ראוי לאומרה מתוך כוונה ויישוב הדעת, ולא במרוצה. המקובלים כתבו לכוון בראשי התיבות של השם הקדוש, אך מי שאינו בקי בכוונות — יאמרנה בכוונת הלב הפשוטה של בקשת רחמים על עצמו ועל כלל ישראל, וזו עיקר התפילה. ה„ברוך שם כבוד מלכותו” שבסופה נאמר בלחש.

משמעות התפילה

„אנא בכח” מבטאת את הכיסופים העמוקים ביותר של עם ישראל: התרת הכבלים, טהרת הנפש, ושמירת המייחדים שם שמים. אף שהיא עוסקת בשם קדוש נעלם, תוכנה הגלוי הוא בקשת רחמים פשוטה וזכה — שהקב״ה ישמע את זעקת עמו וירוממם. בכך היא מחברת בין העולם הנסתר של הכוונות ובין רגש הלב הפשוט של כל מתפלל.

למעשה

גם מי שאינו עוסק בתורת הנסתר יכול לזכות באמירת „אנא בכח” מתוך כוונת הלב. די שיכוון בפשטות שהוא מבקש מן הבורא רחמים, טהרה וישועה לו ולכלל ישראל. תפילה קצרה זו, בת מ״ב תיבות, נושאת בקרבה דורות של געגוע וקדושה, וראויה שתיאמר בכל לב בכוונה ובחשק.