שלילת הגשמות — שאין לה' גוף ולא דמות הגוף

מן היסודות החשובים שבאמונה הוא ההכרה שה' אינו גוף ואין לו דמות הגוף. הרמב"ם מקדיש לכך מקום מרכזי בהלכות יסודי התורה, וכותב: "הקדוש ברוך הוא אינו גוף וגוויה", ומבאר באריכות שכל הלשונות הגשמיים שבתורה אינם כפשוטם.

עיקר זה נכלל באמונת הייחוד, שכן גוף הוא דבר מורכב וניתן לחלוקה, ואילו ה' אחד פשוט בתכלית. לכן אמירה שיש לה' גוף סותרת את אחדותו המוחלטת. הרמב"ם מדגיש שהבנה זו היא יסוד גדול שעליו הזהירה התורה במפורש: "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה" (דברים ד, טו).

לשון התורה ולשון בני אדם

שואלים: והרי התורה מלאה בביטויים גשמיים, כגון "יד ה'", "עיני ה'", "וירד ה'", "ויכתוב באצבע אלקים"? על כך משיבים חכמים בכלל יסודי: "דיברה תורה כלשון בני אדם". כלומר, התורה מדברת בלשון המובנת לבני אדם, וכל הביטויים הגשמיים הם משל וכינוי, ולא תיאור ממשי.

הרמב"ם מבאר את משמעות הביטויים הללו:

• "יד ה'" — כינוי לכוחו ולשליטתו.
• "עיני ה'" — כינוי להשגחתו ולידיעתו.
• "וירד ה'" — כינוי לגילוי שכינתו או להתגלות במקום מסוים, ולא תנועה ממקום למקום.

כל אלו לשונות מושאלים, שכן אין דרך לדבר על ה' אלא בלשון המוכרת לאדם, אך אין להבינם כפשוטם.

שלילת כל שינוי

מתוך שאין לה' גוף, נובע גם שאין בו שום שינוי. הרמב"ם מבאר שה' אינו משתנה, שכן השינוי שייך רק בדברים הגשמיים. נאמר "אני ה' לא שניתי" (מלאכי ג), ללמד על קביעותו המוחלטת. אף הביטויים שמשמעם לכאורה שינוי, כגון 'וינחם ה'', נדרשים כלשון מושאלת ולא כשינוי אמיתי בבורא.

חומרת ההגשמה

הרמב"ם נקט לשון חריפה ביותר כלפי המגשים, וראה בכך פגיעה ביסוד האמונה. עם זאת, ראוי לדעת שיש מן הראשונים שדנו בדבר, ולא כל מי שטעה בהבנת ביטוי מתוך תמימות נכלל בחומרה זו. הכלל המוסכם על כל גדולי ישראל הוא היסוד עצמו: שה' אינו גוף ואין לו דמות הגוף, ואין לו גבול ולא מקום במובן הגשמי.

חכמי הדורות הדגישו שאף שהאדם מתפלל ומדבר אל ה' בלשונות הרגילות, צריך הוא לדעת בלבו שאין לבורא דמות ותבנית, ושכל מה שאנו אומרים הוא בדרך כינוי ומשל בלבד. ידיעה זו צריכה ללוות את האדם, במיוחד בעת תפילתו, שלא יצייר בדעתו שום צורה.

השפעת העיקר על האמונה

ההכרה בכך שה' אינו גוף מרוממת את כל אמונת האדם. כל עוד מצייר אדם בדעתו דמות כלשהי, הרי הוא מגביל את הבורא ומורידו לדרגת הנברא. אך כשמכיר אדם שה' נשגב מכל ציור ומכל גבול, מתעלה אמונתו לדרגה זכה ונקייה. זהו טעם נוסף לכך שהראשונים מנו עיקר זה בין יסודות האמונה.

נמצא ששלילת הגשמות היא מיסודות האמונה החשובים, הנובע מן הייחוד, ומחייב להבין את כל לשונות התורה הגשמיות כמשל וכלשון בני אדם. הכרה זו מזככת את אמונת האדם ומרוממת את עבודתו.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.