שבת מעין עולם הבא — טעימה מן הנצח

אמרו רבותינו (ברכות נז): "שבת אחד מששים לעולם הבא". השבת אינה רק יום מנוחה — היא טעימה מעולם שכולו שבת, מעין אותו עולם הבא שאליו מייחל כל ישראל. בכל שבת אנו טועמים חלק קטן מן הנצח.

עולם שכולו מנוחה

בשיר של יום השבת אמרו הלוויים: "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת". ודרשו רבותינו — מזמור שיר ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים. כלומר, השבת שאנו שובתים בה רומזת לעולם שלם של מנוחה, עולם שבו אין עמל ואין צער, אלא נועם ה' בלבד.

על כן השבת היא חלון אל הנצח. בששת ימי המעשה אנו שקועים בעולם הזה, על טרדותיו ודאגותיו. אך בשבת, כשהמלאכה פוסקת והנפש מתרחבת, אנו מציצים מבעד לחלון אל עולם אחר — עולם שבו הגוף נח והנשמה מאירה, עולם של קרבה אל הבורא.

הטעימה מכינה לסעודה

מי שטועם מעט ממאכל ערב, מתאווה לסעודה השלמה. כך השבת: בכל שבוע אנו טועמים מעט מעולם הבא, ומתוך כך מתעורר בנו געגוע לעולם השלם. הטעימה אינה מרווה — היא מעוררת. אדם הזוכה לעונג שבת אמיתי, מבין מעט מהי השלמות שאליה הוא הולך, ומוסיף אומץ ותקווה בדרכו.

על כן ראוי להחשיב כל שבת ושבת. אין היא יום חולף בלבד, אלא מתנה שיש בה ניצוץ של נצח. כל המענג את השבת ומכבדהּ, אוחז בקצה החוט המוליך אל העולם הבא, ומכניס אל חייו, כבר עכשיו, מעט מאותה מנוחה גדולה שאין אחריה עמל. וזוהי המתנה שאין למעלה ממנה — לטעום, פעם בשבוע, את טעמו של הנצח.