קידוש היום בשבת בבוקר — דין 'קידושא רבא' וטעמיו

חכמינו תיקנו לקדש על היין לא רק בכניסת השבת בלילה, אלא גם ביום השבת לפני סעודת היום. קידוש זה נקרא בלשון חכמים 'קידושא רבא', וכמה טעמים נאמרו בכינוי זה. יש שביארו שנקרא כך משום הברכה הגדולה והעיקרית שבו, היא ברכת 'בורא פרי הגפן', ויש שכתבו שהוא לשון של כבוד וחשיבות לסעודת היום של שבת.

שורש החיוב — מן התורה או מדרבנן

הקידוש של ליל שבת עיקרו מן התורה, שנאמר 'זכור את יום השבת לקדשו', ודרשו חכמים זכרהו על היין בכניסתו. לעומת זאת, קידוש היום של הבוקר הוא תקנת חכמים, כדי להוסיף כבוד ועונג לסעודת השבת של היום. מכאן יוצא הבדל מעשי: בליל שבת אומרים נוסח ארוך הפותח ב'ויכלו' ובברכת הקידוש, ואילו ביום מסתפקים בברכת 'בורא פרי הגפן' בלבד, ולפניה נוהגים לומר כמה פסוקים.

נוסח הקידוש של היום

• נוהגים לפתוח בפסוקי 'ושמרו בני ישראל את השבת', וכן 'זכור את יום השבת לקדשו', וכיוצא בהם, אך אין אלו מעכבים.
• עיקר הקידוש הוא ברכת 'בורא פרי הגפן' על כוס היין.
• בני אשכנז נוהגים להוסיף פסוקים מסוימים, ובני ספרד נוהגים על פי סידוריהם, ויש שמוסיפים פסוקי 'על כן ברך ה' את יום השבת'. כל אחד ינהג כמנהג אבותיו.

על מה מקדשים

לכתחילה מקדשים על יין, ככל קידוש. מי שאין לו יין, או שאינו יכול לשתות יין, יכול לקדש ביום על משקה החשוב במקומו, הנקרא 'חמר מדינה' — היינו משקה חשוב הנהוג בארץ כמשקה כיבוד. בזה יש פרטים ומחלוקות בין הפוסקים אילו משקים נחשבים חמר מדינה, ולכן הרוצה לסמוך על משקה אחר יברר את הדין. על מים בלבד אין מקדשים.

חיוב ושיעור שתייה

• הכוס צריכה להיות שלמה ונקייה, ומלאה כשיעור הראוי, כדין כוס של ברכה.
• המקדש צריך לשתות מן היין כשיעור הקבוע, ויש מקפידים שישתה רוב רביעית, וטוב להחמיר לשתות מלוא לוגמיו.
• אם שמעו אחרים את הקידוש ונתכוונו לצאת, ושמע המברך כיוון להוציאם — יצאו ידי חובה אף שלא שתו, ובלבד שיטעמו מן הסעודה.

קידום הקידוש לסעודה ו'אין קידוש אלא במקום סעודה'

כלל גדול הוא שאין קידוש אלא במקום סעודה. כלומר, הקידוש צריך להיעשות במקום שבו אוכלים את סעודת השבת, ויש לאכול אחריו כשיעור הראוי. ביום השבת, אף שאין מצוות הקידוש מן התורה, מכל מקום תיקנו חכמים שלא יטעם אדם כלום קודם שיקדש, כשם שאסור לטעום קודם קידוש הלילה. לפיכך, מי שקם בבוקר והתפלל, אסור לו לאכול או לשתות (חוץ ממים) עד שיקדש. יש המקילים בשתיית מים או תה וקפה קודם התפילה לצורך, ובזה יש לנהוג כהוראת רב.

טעם נוסף לקידוש היום

מבואר בדברי הפוסקים שעיקר טעם הקידוש של היום הוא להראות חשיבות סעודת היום, שלא תהיה פחותה מסעודת הלילה. השבת זוכה לשלוש סעודות, ושתי הסעודות הראשונות נפתחות בכבוד — האחת בקידוש הלילה והשנייה בקידוש היום. בכך ניכר שכל סעודות השבת קדושות ומכובדות, ואין אחת נחשבת פחות מחברתה.

זמן הקידוש

זמנו של קידוש היום הוא לאחר תפילת שחרית, קודם הסעודה. אין לאחר את הסעודה בלא צורך, שכן מצווה לכבד את היום בסעודה במועדה. עם זאת, אם נמשכה התפילה או שיש סיבה, רשאי לקדש מאוחר יותר, ובלבד שיקדש קודם שיטעם.

נמצא שקידוש היום הוא תקנת חכמים חשובה, שמטרתה לכבד את סעודת היום ולפותחה בכוס של ברכה, ולהורות שגם יום השבת כולו קדוש ומיוחד. למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.