קדיש: סוגיו, מעלתו והדינים לאומרו על הנפטרים

הקדיש הוא מן התפילות הקדומות והחשובות בסדר התפילה, ועניינו קידוש שם שמים והבעת תקווה לגאולה ולהתגדלות מלכות ה' בעולם. הקדיש נאמר רובו בארמית, ויש בו עניין עמוק של שיתוף הציבור בקידוש השם, שכן עיקרו תלוי בעניית הקהל "יהא שמיה רבא מברך". מתוך מעלתו הגדולה נתקן הקדיש במקומות רבים בתפילה, וכן כתפילה הנאמרת לעילוי נשמת הנפטרים.

סוגי הקדיש

יש כמה סוגי קדיש הנבדלים בנוסחם ובמקומם בתפילה:

• חצי קדיש — קדיש קצר הנאמר בין חלקי התפילה, כגון לאחר קריאת התורה.
• קדיש שלם ("תתקבל") — הכולל בקשה שתתקבל תפילת ישראל, ונאמר לאחר חזרת הש"ץ ותחנון.
• קדיש יתום ("קדיש אבלים") — הנאמר על ידי האבלים לאחר חלקים מסוימים בתפילה ולאחר אמירת מזמורים.
• קדיש דרבנן — הנאמר לאחר לימוד תורה שבעל פה ברבים, וכולל בקשה מיוחדת על העוסקים בתורה.

כל סוגי הקדיש מצריכים מניין של עשרה אנשים, שכן הקדיש הוא דבר שבקדושה הנאמר רק בציבור.

עניין עניית הקהל

עיקר מעלת הקדיש תלוי בעניית הציבור. כשהקהל עונה בכל כוחו "אמן יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא", יש בכך כוח גדול. חכמים הפליגו במעלת העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כוחו, ואמרו שקורעין לו גזר דינו. לכן ראוי שלא לדבר בעת הקדיש, ולכוון היטב בעניית הקהל. יש להקפיד לענות אמן לאחר חתימות הברכות שבקדיש כפי הסדר הנהוג.

קדיש לעילוי נשמה

נהגו ישראל שהבן אומר קדיש על הוריו הנפטרים, ובכך גורם נחת רוח לנשמתם ועילוי גדול. מקור המנהג הוא במדרשים ובמעשי חכמים, ועניינו שכאשר הבן מקדש שם שמים ברבים, יש בכך זכות לנשמת הנפטר. נהוג לומר קדיש במשך אחת עשרה חודשים מן הפטירה, ולא שנים עשר חודש שלמים, מטעמים שהזכירו הפוסקים. ביום השנה (היארצייט) חוזרים ואומרים קדיש.

דיני אמירת הקדיש

בעניין מי קודם לומר קדיש ובאיזה אופן חולקים אותו בין כמה אבלים, יש מנהגים שונים בין הקהילות. במנהג אשכנז הקדום נהגו שאדם אחד אומר קדיש ויש סדר קדימה ביניהם, ובמקומות רבים בזמננו נוהגים שכל האבלים אומרים יחד. במנהג הספרדים נוהגים מאז ומתמיד שכל האבלים אומרים את הקדיש כאחד. ראוי לומר את הקדיש מילה במילה בנחת ובכוונה, ולא במהירות.

סיכום מעשי

הקדיש הוא כלי נשגב לקידוש שם שמים ברבים, ובו זמנית תפילה גדולה לעילוי נשמת הנפטרים. נקפיד לענות "יהא שמיה רבא" בכוונה ובכוח, נימנע משיחה בעת אמירתו, ונאמר אותו בנחת כשמתחייבים בכך. כיוון שיש הבדלי מנהגים רבים בין הקהילות בדיני האבלות ובחלוקת הקדיש, ובמיוחד בענייני קדיש על הורים ובני משפחה, למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.