קדושת המקום שאינה בטלה: דין קדושת המקדש בזמן הזה — לימוד

שאלה יסודית בהלכות בית הבחירה היא האם קדושת המקדש וירושלים בטלה לאחר החורבן או עומדת לעולם. לסוגיה זו השלכות הלכתיות, אך כאן נכתוב אותה כלימוד עיוני להבנת הנושא.

שתי קדושות

הראשונים חילקו בין קדושת הארץ לעניין מצוות התלויות בארץ, לבין קדושת ירושלים והמקדש לעניין אכילת קודשים והקרבה. בכל אחת מהן דנו האם הקדושה הראשונה קידשה לשעתה בלבד או גם לעתיד לבוא.

שיטת הרמב"ם

הרמב"ם כתב יסוד חשוב: קדושת המקדש וירושלים מפני השכינה, ושכינה אינה בטלה. לפיכך אף לאחר החורבן הקדושה עומדת, ועדיין חייבים במורא מקדש, ומקריבים על המזבח אף שאין בית — לדעתו קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולעתיד לבוא לעניין זה. זאת בשונה מקדושת הארץ לעניין תרומות ומעשרות, שלשיטתו הצריכה חידוש.

• קדושת המקדש מקורה בהשראת השכינה.
• שכינה אינה בטלה, ולכן הקדושה לא בטלה.
• מכאן שחיוב מורא מקדש קיים גם בזמן הזה.

שיטות חולקות

יש מן הראשונים שסברו אחרת בפרטים, ונחלקו אם קדושה ראשונה בטלה לגמרי או נשארה בחלקה. הסוגיה רחבה, ויש בה דיוקים רבים בדברי הגמרא בזבחים ובמגילה. לימוד הסוגיה מצריך עיון במקורות עצמם.

השלכות מעשיות עקרוניות

מן היסוד הזה נובע שאסור להיכנס למקומות שבמקדש שאסורה הכניסה אליהם בטומאה גם בזמן הזה, וכל אדם טמא מת אסור בהם. כיוון שאיננו יכולים להיטהר כראוי בלא אפר פרה אדומה, נוהגים זהירות יתרה. כל שאלה מעשית בעניין הכניסה למקומות אלו טעונה בירור הלכתי מדוקדק.

הקשר ללימוד והציפייה

הבנת עניין הקדושה הקיימת מעמיקה את הציפייה לבניין הבית. אנו מתפללים שלוש פעמים ביום על חזרת העבודה, ולימוד הסוגיה הזו מחזק את ההכרה שהמקום קדוש וממתין. כך מתקיים בנו "כי בית ה' נלך".

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.