צום שבעה עשר בתמוז — דיני התענית ופרטיה

צום שבעה עשר בתמוז הוא אחד מארבעת הצומות שנקבעו על חורבן בית המקדש והצרות שאירעו לישראל. ביום זה אירעו חמש פורענויות לפי המסורת, ובהן בקיעת חומות ירושלים בחורבן הבית, ושבירת הלוחות בידי משה רבנו לאחר חטא העגל. צום זה פותח את ימי בין המצרים.

זמן הצום

שבעה עשר בתמוז הוא מן הצומות הקלים, שאינם נמשכים מהלילה אלא מתחילים בעלות השחר ונמשכים עד צאת הכוכבים. בליל הצום מותר לאכול ולשתות עד עלות השחר, ומי שדעתו לקום ולאכול קודם עלות השחר צריך להתנות על כך קודם השינה, ויש פרטי דינים בזה.

• הצום מתחיל בעלות השחר ומסתיים בצאת הכוכבים.
• אין בו איסורי רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש כבתשעה באב.
• עיקר התענית הוא איסור אכילה ושתייה.

מי פטור מן הצום

חולה, אף שאין בו סכנה, נחלקו בו הפוסקים, ויש להקל בחולה ממש לפי הצורך. מעוברות ומיניקות שמצטערות הרבה — בצומות הקלים יש מקילים בהן יותר מאשר בתשעה באב, ויש בזה פרטי דינים לפי מצבן. זקן תשוש, וכן מי שעלול להגיע לידי חולי, צריכים שאלת חכם. קטנים שלא הגיעו לגיל מצוות פטורים מן הצום לגמרי, ואין מחנכים אותם להתענות בצומות הקלים.

תפילות היום

ביום הצום אומרים 'עננו' בתפילה, ובמנהגים שונים יש המוסיפים סליחות ואמירת 'אבינו מלכנו'. בקריאת התורה קוראים בפרשת התעניות. שליח הציבור אומר 'עננו' בברכה בפני עצמה בתפילת מנחה. יחיד שאינו מתענה אינו אומר 'עננו' בתפילתו.

הבדלי מנהגים

בעיקר דיני הצום אין הבדל גדול בין העדות, אך יש הבדלים בנוסחי הסליחות ובסדר התפילה. כמו כן, חומרת ימי בין המצרים שלאחר הצום שונה בין אשכנזים לספרדים, כמבואר במקומו.

הדרכה מעשית

הצום נועד לעורר את הלב לתשובה ולא רק להימנע מאכילה, ולכן ראוי להרבות בו בתפילה ובלימוד. מי שחש חולשה יתרה או שיש לו ספק בחיובו לצום מחמת בריאות, אינו רשאי להחמיר על עצמו ולסכן את בריאותו, וצריך לשאול. למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.