פרשת שמיני — כוחה של השתיקה ברגעי משבר

הרגע שבו נדם הכל

ביום השמיני, יום חנוכת המשכן, היו אמורים להיות שמחה ושיא רוחני. וברגע אחד התהפך הכל: שני בני אהרן, נדב ואביהוא, מתו בעת שהקריבו. בלב המעמד הגדול ביותר, אסון נורא פוקד את משפחת הכהונה. התורה מתארת את תגובתו של אהרן במילים ספורות ועוצמתיות — "וידם אהרן". האב השכול שותק.

השתיקה הזו איננה אדישות וגם איננה חולשה. היא שתיקה של גדלות נפש. אהרן, ברגע הכאב הנורא ביותר שאדם יכול לחוות, אינו מתפרץ, אינו מקלל את גורלו, אינו מטיח דברים. הוא מקבל את הדין בדממה. וחז"ל לימדונו שזכה אהרן על שתיקתו לשכר גדול.

השתיקה כעבודה

בתרבות שבה כל אדם מבקש להביע את עצמו ולומר את דברו, קשה לנו להבין את ערכה של השתיקה. אנו רגילים לחשוב שתגובה היא עוצמה ושתיקה היא חולשה. הפרשה מלמדת אותנו את ההפך: לעיתים השתיקה היא הגבורה הגדולה ביותר.

ישנם רגעים בחיים שבהם אין לנו מילים, ואין צריך מילים. כשאדם פוגש כאב שאינו מבין, כשהוא ניצב מול אובדן או מול שאלה שאין עליה תשובה, הניסיון לדבר ולהסביר עלול דווקא להחמיר. השתיקה הנכונה היא הכרה בכך שיש דברים הגדולים מבינתנו, ושיש מקום לקבל גם את מה שאיננו מבינים.

בין שתיקה לאדישות

חשוב להבחין: השתיקה של אהרן אינה ניתוק רגשי. הוא אינו מעמיד פנים שלא קרה דבר. הכאב נוכח, וההלכה אף קובעת דיני אבלות וכבוד למת. גדולתו של אהרן היא בכך שהוא חי את הכאב במלואו ובכל זאת אינו מתמרד. הוא מחזיק יחד את האהבה לבניו ואת האמונה בבורא.

זהו איזון עדין. שתיקה שהיא הדחקה אינה בריאה; היא רק דוחה את הכאב. אך שתיקה שהיא קבלה — שבה האדם מכיר בכאבו ועם זאת בוחר שלא להטיח ולא להתמרד — היא מקור של כוח. היא מאפשרת לאדם להמשיך לחיות, להמשיך לעבוד את ה', ולא להישבר.

הלקח המעשי

הלקח שאנו לוקחים מפרשת שמיני נוגע גם לחיי היומיום, לא רק לרגעי האסון הגדולים. כמה פעמים אנו ממהרים להגיב — בכעס, בהצדקה, בעלבון — כשהיינו מרוויחים הרבה יותר מרגע של שתיקה. כמה ויכוחים בתוך המשפחה היו נחסכים אילו אחד הצדדים היה בולם את לשונו לרגע אחד.

כדאי לכל אדם לאמן את עצמו בשתיקה הנכונה: לפני שמשיבים בחריפות, לעצור רגע; כשמישהו פוגע, לשקול אם התגובה תועיל או רק תלבה את האש; וברגעי כאב, להניח לעצמנו לחוש ולא למהר להסביר ולתרץ. אהרן הכהן, שזכה לאהבת הבריות ולרדיפת שלום, הראה לנו ששתיקה במקומה הנכון אינה חולשה אלא הנהגה של אדם גדול. מי שלומד מתי לשתוק, לומד גם להחזיק את החיים על מורכבותם, באמונה ובשלווה.