עבודה בהגינות: חובת הפועל לעבוד באמונה ולא לבטל ממלאכתו

הלכות שכירות אינן מטילות חובות רק על בעל הבית, אלא גם על הפועל. כשם שאסור למעסיק לעשוק את שכר עובדו, כך אסור לפועל לגזול את זמן עבודתו של בעל הבית. נבאר את חובת ההגינות של הפועל על פי הרמב"ם (הלכות שכירות פרק י"ג) והנפסק בשולחן ערוך חושן משפט.

חובת הפועל לעבוד בכל כוחו

הרמב"ם מלמד שהפועל חייב לעבוד בכל כוחו בזמן שהוא שכור לבעל הבית. אסור לו לבטל ממלאכתו מעט כאן ומעט כאן, ולהוציא את כל יומו במרמה, שהרי קיבל שכר על עבודתו. הפועל המבטל זמן עבודה הוא בכלל גוזל את בעל הבית, שכן נטל שכר על מה שלא עשה.

זוהי הקבלה ישירה לדין בל תלין: כשם שבעל הבית מוזהר שלא לעכב שכר, כך הפועל מוזהר שלא לעכב את עבודתו.

הדמיון ליעקב אבינו

הרמב"ם מביא את דברי יעקב אבינו ללבן: "הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה", וכן "בכל כוחי עבדתי את אביכן". מכאן למד הרמב"ם שגם הצדיק, אף שהיה זכאי לשכרו, נתן לבעל הבית עבודה בכל כוחו ובאמונה גמורה. הפועל אמור ללמוד מיעקב לעבוד ביושר ובמסירות, ולא רק להימנע מגזל.

• אסור לבטל זמן עבודה לדברים אחרים.
• חובה לעבוד בכל הכוח כפי שנשכר.
• המבטל ממלאכתו נחשב כגוזל את שכרו.

דברים שהותרו לפועל

עם זאת, יש דברים מסוימים שהותרו לפועל אף בתוך זמן העבודה, כגון תפילה וברכות. למשל, חכמים הקלו לפועלים בנוסח ברכת המזון או בזמן התפילה, כדי שלא יתבטלו יותר מדי ממלאכת בעל הבית. הדבר מלמד עד כמה הקפידו חז"ל על זמנו של בעל הבית, עד שאף בעבודת ה' צמצמו את הביטול שלא לגזול את המעסיק.

הכלל הוא: דברים שהם חובה גמורה — עושה כראוי; אך אין לפועל להאריך ולבטל מעבר לנדרש על חשבון מי ששכרו.

אמונה ויושר מעבר לשורת הדין

ערוך השולחן וגדולי הפוסקים הדגישו שעבודה באמונה היא ענין של יראת שמים. הפועל היודע שעינו של בעל הבית אינה עליו, ובכל זאת עובד ביושר, מקיים בכך מידת אמונה גדולה. אדם ירא שמים מקפיד שלא ליטול שכר על שעות שלא עבד, ושלא להשתמש בזמן העבודה לצרכיו הפרטיים.

סיכום

חובת ההגינות בעבודה היא חלק בלתי נפרד מהלכות שכירות. הפועל חייב לעבוד בכל כוחו ולא לבטל מזמנו, שהמבטל כגוזל. הרמב"ם העמיד את יעקב אבינו כמופת לעבודה באמונה. אף שהותרו דברים מסוימים כתפילה, הכלל הוא צמצום הביטול. בכל ספק מעשי לגבי גדרי הביטול המותר יש לברר.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.