סגולת כיבוד אב ואם — לאריכות ימים

מן המצוות החמורות והיקרות שבתורה היא מצות כיבוד אב ואם. התורה קבעה לה שכר מפורש של אריכות ימים, וחכמים השוו את כבוד ההורים לכבוד המקום. מצוה זו נכללה בעשרת הדיברות, ובה בא לידי ביטוי הכרת הטוב של האדם כלפי מי שהביאוהו לעולם וגידלוהו. נבאר את מקורה, את גבולותיה ואת קיומה המעשי.

מקור המצוה ושכרה

נאמר בעשרת הדיברות: „כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ” (שמות כ, יב). זו אחת המצוות הבודדות שהתורה מפרשת בהן את שכרן — אריכות ימים. ובמצות מורא כתוב: „אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ” (ויקרא יט, ג). למדונו חכמים שיש כאן שתי מצוות: כיבוד ומורא, ונבאר את שתיהן.

• הפסוק: „כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ”.
• המקור: שמות כ, יב; ויקרא יט, ג; קידושין ל ע״ב-לא ע״ב.
• השכר: „לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ” — אריכות ימים.

כבוד ומורא — מהו כל אחד

בארו חז״ל (קידושין לא ע״ב) מהו כבוד ומהו מורא. מורא: „לא עומד במקומו ולא יושב במקומו, ולא סותר את דבריו ולא מכריעו” — כלומר, לא לשבת במקום המיוחד להורה, לא לסתור את דבריו ולא להכריע נגדו בפומבי. כבוד: „מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא” — לדאוג לצרכיהם הגשמיים של ההורים, לשמשם ולסייע להם. הכבוד הוא במעשה חיובי, והמורא הוא בהימנעות מזלזול.

כבוד ה׳ שבכבוד ההורים

אמרו חז״ל (קידושין ל ע״ב) ששלושה שותפים באדם: הקדוש ברוך הוא, אביו ואמו. ובזמן שאדם מכבד את הוריו, אמר הקב״ה „מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכיבדוני”. משום כך השוותה התורה כבוד אב ואם לכבוד המקום, שכן ההורים שותפים עם ה׳ בבריאת האדם.

דמא בן נתינה — עד היכן מגיע הכבוד

מביאה הגמרא (קידושין לא ע״א) את מעשה דמא בן נתינה, גוי מאשקלון, שביקשו ממנו למכור אבן יקרה לאפוד הכהן ברווח עצום, אך המפתח היה תחת מראשותי אביו הישן, ולא רצה להעיר את אביו. בשנה שלאחר מכן זכה שנולדה בעדרו פרה אדומה. אמרו חכמים: אם כך שכרו של גוי המכבד את אביו — קל וחומר בישראל המצֻווה על כך. מעשה זה מלמד עד היכן מגיעה חובת הכיבוד ומעלתה.

הליכות מעשיות

כמה כללים בקיום המצוה:

• לשון ומעשה: ידבר עם הוריו בכבוד ובנחת, לא בקול גבוה ולא בזלזול, ויסייע להם בצרכיהם.
• גם לאחר מותם: הכיבוד נמשך אף לאחר פטירת ההורים — באמירת קדיש, בלימוד לעילוי נשמתם ובהזכרתם בכבוד.
• כשההורים תלויים בבן: חובת הכיבוד גדלה כשההורים זקנים ותלויים בילדיהם; זו שעת מבחנה של המצוה.
• מצוה מול מצוה: אם ציוו ההורים לעבור על דברי תורה, אין שומעים להם, שכתוב „אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ” — כולכם חייבים בכבודי (קידושין לא).
• הכרת הטוב: יסוד המצוה בהכרת הטוב, ומתוכה נלמד להכיר טובה גם לבורא עולם.

המסר המעשי

קבל על עצמך מעשה קטן ומוחשי של כיבוד הורים: טלפון יומי לשלום, סיוע בקניות, דיבור בנחת ובסבלנות. זכור שכל מעשה כזה הוא קיום מצוה מן התורה ששכרה אריכות ימים, וגם חינוך לילדיך — שכשם שאתה מכבד את הוריך, כך יכבדוך בניך.

סיכום

כיבוד אב ואם הוא אבן יסוד בבניין הנפש ובחיי המשפחה היהודית. התורה הבטיחה עליו אריכות ימים, וחכמים השוו אותו לכבוד שמים. מתוך הכרת הטוב להורינו נלמד להכיר טובה לבוראנו, ומתוך כיבודם נזכה לברכת „לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ”.