נוסח הקידושין — "הרי את מקודשת לי" ודקדוקיו

לב מעמד החופה הוא רגע הקידושין: החתן נותן לכלה טבעת ואומר נוסח קבוע, ובאותו רגע נעשית הכלה מקודשת לו. אף שמדובר במשפט קצר, יש בו דקדוקים הלכתיים רבים, ועל כן נהוג שהרב המסדר מקרא לחתן את הנוסח מילה במילה.

הנוסח

החתן אומר לכלה בשעת נתינת הטבעת: "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל". בנוסח זה גלומים כל יסודות הקידושין: ההכרזה שהכלה מתקדשת לו, ייחודה אליו ("לי"), ציון אמצעי הקידושין ("בטבעת זו"), והעובדה שהדבר נעשה על פי דין תורה ומנהג ישראל ("כדת משה וישראל").

• "הרי את מקודשת" — לשון הקדשה וייחוד.
• "לי" — שתתקדש לו דווקא ולא לאחר.
• "בטבעת זו" — ציון אמצעי הקידושין שיש לו שווי ממוני.
• "כדת משה וישראל" — על פי דין תורה ותקנות חכמים.

נתינת הטבעת

הקידושין נעשים בכך שהחתן נותן לכלה דבר ששווה ערך, ונהגו לקדש בטבעת. יש להקפיד שהטבעת תהיה של החתן ושייכת לו, שתהיה לה שווי כלשהו, ושהיא תינתן מידו לידה בעת אמירת הנוסח. נהגו שהטבעת תהיה חלקה ובלא אבן יקרה, כדי שלא יהיה ספק בשוויה בעת הנתינה.

סדר הדברים — דיבור ונתינה יחד

חשוב שאמירת הנוסח ונתינת הטבעת יהיו סמוכים זה לזה, כך שהעדים יראו שהנתינה היא לשם קידושין. לכן נהוג שהחתן אומר את הנוסח תוך כדי הנחת הטבעת על אצבע הכלה. הרב מקריא לחתן את המילים, והחתן חוזר אחריו, כדי למנוע טעות בנוסח או בהיגוי.

• יש לוודא שהעדים שומעים את הנוסח ורואים את הנתינה.
• החתן צריך להתכוון לקדש, והכלה להתכוון להתקדש מרצונה.
• נהגו שהחתן מניח את הטבעת על האצבע המקובלת לכך לפי המנהג.

תפקיד העדים

הקידושין אינם חלים אלא בנוכחות שני עדים כשרים הרואים את המעשה. עדים אלו אינם רק עדי קיום פורמליים אלא הם מעצם מהות הקידושין: בלעדיהם אין הקידושין חלים כלל. לפיכך נהגו למנות מראש שני עדים כשרים ולהכריז עליהם, כדי שלא יתערב בהם פסול. ראוי שהעדים יעמדו קרוב ויראו בבירור את נתינת הטבעת.

רגע הקידושין הוא רגע מכונן בחיי בני הזוג, שבו נקשרים הם זה לזה בקשר של קדושה. ההקפדה על דקדוקי הנוסח והנתינה אינה פורמליות גרידא, אלא ביטוי לרצינות ולכובד הראש שבמעשה. על כן ראוי שהחתן יכיר את הדברים מראש, ושהמסדר יהיה תלמיד חכם הבקי בהלכות אלו.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.