מצוות האמונה במציאות ה' — יסוד היסודות ועמוד החכמות

הרמב"ם פותח את ספר 'משנה תורה', בהלכות יסודי התורה, בלשון שהפכה ליסוד מוסד בכל לימוד האמונה היהודית: "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון, והוא ממציא כל נמצא, וכל הנמצאים מן שמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמיתת המצאו". מצווה זו היא הראשונה שבמצוות, והיא הבסיס שעליו עומד כל בניין התורה כולה.

בעלי המצוות מנו את האמונה במציאות ה' כמצוות עשה, ולמדוה מן הפסוק "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" (שמות כ). יש מן הראשונים שדנו האם 'אנכי' הוא ציווי או הצהרה, אך לדעת רוב מוני המצוות, ובכללם הרמב"ם, זו מצוות עשה גמורה לקבוע בלב אמונה ברורה שיש בורא לעולם.

מהי האמונה הנדרשת

הרמב"ם נוקט לשון 'לידע' ולא 'להאמין', ויש בכך עומק רב. אין הכוונה רק לקבל בלב מסורת, אלא לבסס בלב ידיעה ברורה ככל יכולת האדם, מתוך התבוננות והבנה. עם זאת, חכמי הדורות הבהירו שגם מי שאינו בעל יכולת עיונית מקיים את המצווה בשלמות באמונה תמימה ויציבה, שכן עיקר המצווה הוא קביעת היסוד הזה בלב כאמת שאין עליה עוררין.

עיקר זה כולל כמה נקודות שהן יסוד לכל מה שבא אחריו:

• שיש מצוי שהמציא את כל הנמצאים, והוא קדמון ואין ראשית לראשיתו.
• שכל הנמצאים תלויים בו, והוא אינו תלוי בהם כלל.
• שאילו יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי, לא היה דבר אחר יכול להימצא.
• שהוא לבדו ברא הכול, ואין שותף עמו במעשה הבריאה.

מקום המצווה בסדר התרי"ג

הרמב"ם בספר המצוות מונה את אמונת מציאות ה' כמצוות עשה הראשונה, ועליה הוא בונה את שאר עיקרי האמונה. בעל ספר החינוך הולך בעקבותיו ומונה אף הוא את מצוות האמונה כמצווה הראשונה, ומדגיש ששורש המצווה ידוע, שזהו העמוד החזק שהדת נשענת עליו. למדנו מכאן שאין זו מצווה ככל המצוות, אלא היסוד שבלעדיו אין משמעות לקיום שאר המצוות.

ההכרה דרך הבריאה

הרמב"ם מורה דרך כיצד מגיע אדם לאהבת ה' ויראתו, ובכלל זה לחיזוק האמונה: בהתבוננותו במעשי ה' ובברואיו הנפלאים. כשאדם מתבונן בסדר הבריאה, בחכמה העצומה הנגלית בכל פרט, ובכך שאין הדברים יכולים להתקיים מאליהם, מתחזקת בלבו ההכרה במצוי הראשון. גישה זו, של הכרת הבורא מתוך התבוננות בעולמו, חוזרת אצל רבים מן הראשונים והאחרונים כדרך מרכזית לבסס את האמונה.

ראוי להדגיש שהאמונה אינה רק עניין שכלי מופשט. היא צריכה להיות חיה בלב האדם בכל עת, ולהשפיע על מעשיו ועל יחסו לעולם. אדם המאמין באמת שיש בורא המשגיח על העולם, מנהל את חייו אחרת, מתוך יראת שמים ואחריות.

יציבות האמונה ולא הסתפקות

חכמים הזהירו מאוד מפני הספק ומפני ההרהור היוצר ערעור באמונה. עם זאת, ביקוש האמת והעמקת ההכרה אינם בכלל הספק האסור, אלא אדרבה, הם דרך לחזק את היסוד. ההבחנה היא דקה: בין מי שמבקש להבין ולהעמיק מתוך אמונה איתנה, לבין מי שמרשה לעצמו לערער את היסוד עצמו. הראשונים עוסקים בכך באריכות, וכל אדם צריך לדעת את מקומו ואת מידתו.

נמצא שמצוות האמונה במציאות ה' היא הפתח לכל עבודת ה'. בלעדיה אין משמעות לתפילה, אין טעם למצווה, ואין יסוד ליראה ולאהבה. לכן קבעוה הראשונים בראש כל המצוות, וקראוה 'יסוד היסודות'.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.