מנהג אכילת הפירות בט"ו בשבט — שבעת המינים וסדר הקדימה

מנהג ותיק בישראל לאכול בט"ו בשבט מפירות האילן, ובפרט מאותם פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל. שורש המנהג הוא הבעת חיבה ליום הנקרא ראש השנה לאילן, והודאה לבורא על טוב הארץ ופירותיה. אף שאין בכך חיוב מן הדין, התפשט המנהג בכל תפוצות ישראל ונעשה לחלק מרכזי מצביון היום.

שבעת המינים שנשתבחה בהם הארץ

התורה משבחת את ארץ ישראל בשבעה מינים: חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש — והדבש הוא דבש תמרים. מבין אלו, הפירות הנאכלים בט"ו בשבט הם הענבים, התאנים, הרימונים, הזיתים והתמרים, שהם פירות האילן שבשבעת המינים. החיטה והשעורה הם מיני דגן ואינם פירות אילן, אך יש שנהגו לכבד את היום אף במאכלים מהם.

סדר הקדימה בברכות הפירות

כאשר אדם אוכל כמה מיני פירות יחד, יש סדר קדימה בברכה. הכלל הגדול הוא שכל המוקדם בפסוק המשבח את שבעת המינים קודם בברכה. ומכאן הסדר המקובל:

• זית — קודם לכולם, לפי שהוא סמוך למילה ארץ השנייה בפסוק.
• תמר — שני, מחמת סמיכותו אף הוא לתיבת ארץ.
• ענבים — שלישי בסדר הפסוק.
• תאנה — רביעי.
• רימון — חמישי.

סדר זה נוהג כאשר כל הפירות לפניו וברכתם שווה, בורא פרי העץ. אם אחד מהם חביב עליו ביותר, יש בזה דיון בפוסקים אם החביב קודם, ובמקום הצורך יש לברר את הדין.

פרי שאינו משבעת המינים

בפירות שאינם משבעת המינים, כגון תפוח, אגס, אגוז ושקד, אין דין קדימה מצד הפסוק. בהם הכלל הוא שהחביב על האדם קודם, ואם אין אחד מהם חביב במיוחד, יקדים את השלם או את הגדול לפי כללי הקדימה הכלליים שבהלכות ברכות.

פירות חדשים וברכת שהחיינו

מנהג ט"ו בשבט מזמן הזדמנות מיוחדת לברך שהחיינו על פרי חדש שלא אכל ממנו זה זמן רב. רבים נוהגים לזמן פרי חדש ליום זה כדי לברך עליו שהחיינו בשמחת היום. דין ברכת שהחיינו על פרי חדש מתבאר בהרחבה בהלכות ברכות, ויש להקדים את ברכת בורא פרי העץ ואחר כך לברך שהחיינו.

הידור במנהג

יש שנהגו לאכול מספר מיני פירות רבים בט"ו בשבט, ויש שהרבו דווקא בפירות ארץ ישראל. הנהגות אלו הן בגדר הידור וחיבת המצווה, וכל אחד יעשה כפי מנהג אבותיו וכפי יכולתו. העיקר שתהא האכילה מתוך כוונה להודות לבורא על פירות הארץ, ולא דרך גרגרנות בעלמא. כן ראוי לברך בכוונה ובנחת, ולכוון בברכה ראשונה ואחרונה כראוי.

ברכה אחרונה

על פירות משבעת המינים שאכל בשיעור הקובע, מברך ברכה אחרונה מעין שלוש, היא ברכת על העץ ועל פרי העץ. ויש לדקדק בנוסח החתימה כראוי. על שאר הפירות שאינם משבעת המינים מברך בורא נפשות. כאשר אכל גם מאלו וגם מאלו, יש סדר ודין למה מברך תחילה, וראוי לברר זאת היטב כדי שלא להפסיד ברכה אחרונה כדין.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.