מנהגי חנוכה — הלל, על הניסים, דרייידל ומאכלי שמן

אופייה של מצוות חנוכה

חנוכה הוא חג של הודאה ושבח. בשונה מחגי התורה, אין בחנוכה איסור מלאכה, ואין בו סעודת מצווה חיובית כמו בפורים. עיקר עניינו הוא הודאה לה' על הניסים, ולכן רוב מנהגי החג סובבים סביב פרסום הנס וההודיה. חז"ל קבעו שמונה ימי שמחה והודאה, ובהם אומרים שבחים מיוחדים ומוסיפים בלימוד התורה ובשמחה של מצווה.

אמירת ההלל השלם

בכל שמונת ימי החנוכה אומרים את ההלל השלם בתפילת שחרית, ללא דילוג. ההלל הוא ביטוי של שירה והודיה לה', ובחנוכה אומרים אותו בכל שמונת הימים, בשונה מחג הפסח שבו אומרים הלל שלם רק בימים הראשונים. אמירת ההלל בכל יום מבטאת את גודל הנס המתחדש בכל יום מימי החג, על דרך נס פך השמן שדלק בכל יום מחדש.

תוספת "על הניסים"

בכל תפילות ימי החנוכה מוסיפים את נוסח "על הניסים" בברכת ההודאה שבתפילת העמידה, וכן בברכת המזון לאחר הסעודה. נוסח זה מתאר בקצרה את מהות הנס — את עמידת המעטים מול הרבים, החלשים מול הגיבורים, וכיצד מסר ה' את הרשעים ביד העוסקים בתורתו. מי ששכח לומר על הניסים בתפילה או בברכת המזון, אינו חוזר, אך יכול לאומרו במקום מסוים בסוף התפילה לפי המנהג.

מנהג הסביבון

נהגו ישראל לשחק בימי חנוכה בסביבון — הוא הדריידל. על פניו של הסביבון חרוטות ארבע אותיות עבריות הרומזות ל"נס גדול היה שם" (ובארץ ישראל נהגו לחרות "נס גדול היה פה"). מנהג זה התפשט בעיקר בקרב הילדים, והוא מוסיף שמחה לימי החג. יש שביארו טעמים שונים למנהג, וקשרו אותו לזמני הגזירות שבהם נאלצו ישראל ללמוד תורה בהיחבא והעמידו פני משחקים. ובין כך ובין כך, המנהג מוסיף לאווירת השמחה של הבית בימי החג.

מאכלי שמן וגבינה

נהגו לאכול בחנוכה מאכלים מטוגנים בשמן, כמו לביבות (סופגניות) ולביבות תפוחי אדמה, לזכר נס פך השמן שדלק שמונה ימים. מנהג זה אינו חובה אלא הידור ומנהג נאה, המעורר את הזיכרון של הנס בכל סעודה. בנוסף, יש שנהגו לאכול מאכלי גבינה בחנוכה, על פי המסופר במדרשים על מעשה גבורתה של יהודית, שלפי המסורת השקתה את אויב ישראל בחלב וגבינה כדי להחלישו. מנהג מאכלי הגבינה רומז לחלקן של הנשים בניסי אותם ימים.

הוספה בצדקה ובלימוד

ימי החנוכה הם זמן מסוגל להוספה בצדקה ובמעשים טובים, וכן בלימוד התורה. יש שנהגו להרבות בנתינת "דמי חנוכה" לילדים, כדי לעודדם בלימוד התורה ובקיום המצוות. ההוראה הרוחנית מן הנס היא שאף בעת חושך וגזירות, מי שדבק בתורה ובמצוות זוכה לראות אור. לכן ראוי לנצל את ימי החג להתחזקות בלימוד ובמעשים טובים.

שמחה והודיה

על אף שאין חובת סעודה בחנוכה כמו בפורים, נהגו רבים לקבוע סעודות בימי החג, ולומר בהן דברי תורה ושירות ותשבחות, כדי להפוך אותן לסעודות של מצווה. עיקר ימי החנוכה הוא ההודיה לה' והפיכת השמחה הגשמית לשמחה רוחנית. מי שמרבה לספר בניסים ובגבורות שעשה ה' לאבותינו ולהודות עליהם, הרי הוא מקיים את עיקר תכלית החג. בכל שאלה מעשית הנוגעת למנהג מסוים, ראוי לפנות לרב.