מנהגי האבלות של ספירת העומר — יסודם, היקפם והבדלי העדות

ימי ספירת העומר, מפסח ועד שבועות, התקבלו בישראל כימים שנוהגים בהם מקצת מנהגי אבלות. הטעם המרכזי הוא מיתת תלמידי רבי עקיבא בפרק זמן זה, כמסופר בגמרא במסכת יבמות, שלא נהגו כבוד זה בזה. אבלות זו אינה אבלות גמורה כאבלות על מת, אלא מנהגי צער והימנעות מקצת ענייני שמחה, ועיקרם שלושה: נישואין, תספורת ושמיעת כלי שיר ומחול.

היקף האבלות

מנהגי האבלות הנפוצים כוללים את הדברים הבאים:

• הימנעות מעריכת נישואין בימי האבלות שבספירה.
• הימנעות מתספורת ומגילוח, לפי המנהגים.
• הימנעות משמיעת כלי זמר וריקודים של שמחה.

לעומת זאת, דברים שאינם בכלל שמחה יתרה מותרים: מותר לעשות אירוסין (שידוכין) בלא ריקודים וכלי שיר, ומותר לברך "שהחיינו" ולקנות בגדים חדשים לדעות רבות, שכן ימים אלו אינם כתשעת הימים שלפני תשעה באב שבהם החמירו יותר.

הבדל יסודי בין אשכנז לספרד

המחבר בשולחן ערוך כתב את מנהג בני ספרד, שנוהגים אבלות מתחילת הספירה ועד ל"ג בעומר, ובל"ג בעומר עצמו מקילים. הרמ"א הביא את מנהג בני אשכנז, שיש בו חילוקים, ובכללו מנהג רווח לנהוג אבלות מן היום הראשון של הספירה ועד ל"ג בעומר, ולהתיר מל"ג בעומר ואילך. למעשה רווחו מספר מנהגים, ואין לערבב ביניהם.

שלושת המנהגים העיקריים

נתפשטו כמה אופנים בקביעת ימי האבלות, ועיקרם:

• מנהג הנוהג אבלות מתחילת הספירה (אסרו חג הפסח) ועד בוקר ל"ג בעומר.
• מנהג הנוהג אבלות מראש חודש אייר ועד ערב חג השבועות ("שלושת ימי הגבלה").
• מנהג בני ספרד הנוהגים אבלות עד ל"ד בעומר בבוקר, ומקילים בו לחלוטין.

הכלל המנחה הוא שכל אדם ינהג כמנהג אבותיו וקהילתו, ולא יפסח על שני המנהגים. אדם שאין לו מנהג ברור ייוועץ ברב לקבוע לעצמו מנהג קבוע.

דין ל"ג בעומר בתוך ימי הספירה

לפי המנהג הראשון, ביום ל"ג בעומר עצמו פוסקת האבלות לגמרי, ומכאן ואילך מותרים בנישואין ובתספורת. לפי המנהג השני, האבלות חלה דווקא בימים שמראש חודש אייר ואילך, ולכן בל"ג בעומר עצמו מקילים בהקלות מסוימות אך ממשיכים בחלק מן המנהגים עד ערב שבועות. בשל הבדלים אלו חשוב לדעת בדיוק מה מותר לעשות ביום ל"ג בעומר לפי מנהג כל אחד.

הקלות בעת הצורך

הפוסקים דנו בהקלות שונות בשעת הדחק, כגון מי שהגיע זמנו להינשא ומתעכב, או מי שיש לו צורך רפואי או חברתי בתספורת. בכל המקרים הללו אין להכריע מדעת עצמו, אלא לשאול רב המכיר את פרטי המנהג ואת פרטי המקרה, שכן יש בזה דקדוקים רבים התלויים בזהות המנהג ובמהות הצורך.

עיקרם של ימים אלו אינו רק בהימנעות חיצונית מן השמחה, אלא בעבודה פנימית של תיקון המידות שבגינן מתו התלמידים: הכבוד ההדדי, הענווה ואהבת ישראל. הנוהג מנהגי אבלות מבלי לתקן את המידות החמיץ את עיקר תכלית הימים.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.