כוונת הכהנים והעם בשעת ברכת כהנים

ברכת כהנים אינה רק אמירת מילים, אלא מצווה שתלויה בה הכוונה. הן הכהן המברך והן העם המתברך נדרשים לכוונה מיוחדת, ובלעדיה חסר משלמות המצווה. הפוסקים הרחיבו בעניין זה, שכן הברכה היא צינור להמשכת ברכה מן השמים.

כוונת הכהן המברך

הכהן צריך לכוון לברך את העם באהבה, ולכן תיקנו בנוסח הברכה שלפני נשיאת הכפיים "וצונו לברך את עמו ישראל באהבה". כהן ששונא אדם מן הקהל או שנוא עליו, אמרו חכמים שראוי לו שלא יעלה, מפני שאין הברכה שורה אלא מתוך אהבה ושלום. עוד צריך הכהן לכוון לפירוש הפסוקים ולמשמעות הברכה, ולא לאומרה כמצוות אנשים מלומדה.

• לכוון להמשיך ברכה לעם מאת הקב"ה.
• לברך מתוך אהבה ושלום, בלי איבה.
• לכוון את הלב לפירוש מילות הברכה.

כוונת הקהל

העם צריך לעמוד מול פני הכהנים, פנים כנגד פנים, ולכוון לקבל את הברכה. אין הקהל מביט בידי הכהנים, מפני כבוד השכינה השורה על הברכה ומפני שלא יסיח דעתו. הקהל עומד בדומיה, מקשיב לכל מילה, ועונה "אמן" בכוונה בסוף כל פסוק.

מי שעומד מאחורי הכהנים

אנשים העומדים מאחורי הכהנים או בצידיהם באופן שאינם כנגד פניהם, אינם בכלל הברכה אלא אם כן אנוסים הם ואינם יכולים לבוא לפני הכהנים. לכן ראוי שכל הקהל יעמוד מול פני הכהנים, וכל מי שיכול לבוא ולעמוד מלפניהם — יבוא, כדי להיות בכלל המתברכים.

הימנעות מהיסח הדעת

בשעת הברכה אין לעסוק בדבר אחר, לא בתפילה ולא בלימוד, אלא להאזין לברכת הכהנים. גם הכהנים עצמם אינם מסיחים דעתם, ואינם מביטים בקהל אלא עומדים בכובד ראש. ההקפדה על הכוונה היא מעיקרי הלכות נשיאת כפיים, שכן הברכה כולה עניינה המשכת חסד ושלום על ישראל.

נשיאת עיניים ודרך כבוד

נהגו שלא להסתכל בכהנים בשעת הברכה, אלא להרכין מעט את העיניים או לעצום אותן ולהתכוון. כך מתקיים שהברכה תרד על העם בכובד ראש ובקדושה, והעם מקבלה כראוי.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.