יום היארצייט — הלכות יום השנה לפטירת ההורים

יום השנה לפטירת אדם, המכונה בפי האשכנזים "יארצייט" (מילולית: זמן השנה) ובפי הספרדים "נחלה" או "אזכרה", הוא יום שבו נוהגים הבנים והקרובים לעשות זכר לנשמת הנפטר. אף שאין רובם של מנהגי היארצייט דין גמור, נתקבלו בכל ישראל, ויש להם יסוד עמוק בעבודת הזיכרון ובעילוי הנשמה.

קביעת היום לפי לוח השנה העברי

היארצייט נקבע תמיד לפי התאריך העברי, ולא לפי לוח הגויים. הוא חל ביום שבו נפטר האדם, ובשנה הראשונה יש מי שמדקדק לקובעו לפי יום הקבורה דווקא, ולאחר השנה הראשונה לפי יום הפטירה. הדבר תלוי במנהגים ובמקרים, ובמקום ספק יש לשאול רב.

שאלת חודש אדר ושנה מעוברת

שאלה מצויה היא במי שנפטר בשנה פשוטה בחודש אדר: בשנה מעוברת שיש בה אדר ראשון ואדר שני — באיזה אדר יחול היארצייט? בעניין זה נחלקו הפוסקים, ויש בו מנהגים שונים; יש הקובעים באדר ראשון, ויש באדר שני, ויש המחמירים בשניהם. זהו עניין מורכב שאין לקבעו מסברה, ויש לברר בכל מקרה לגופו אצל מורה הוראה.

מנהגי היום

• אמירת קדיש על ההורה, ובמקומות רבים גם לעבור לפני התיבה כשליח ציבור.
• עלייה לתורה, ויש שנהגו במפטיר.
• הדלקת נר נשמה הדולק כל היממה, זכר לפסוק "נר ה' נשמת אדם".
• נתינת צדקה לעילוי נשמת הנפטר.
• לימוד תורה לעילוי הנשמה, ורבים נוהגים ללמוד משניות.
• יש הנוהגים בתענית ביום זה, ויש שאינם מתענים אלא מרבים בתורה ובצדקה.

עלייה לקבר

נהגו רבים לעלות לבית הקברות ביום היארצייט, להתפלל שם ולומר פרקי תהילים ותפילות. ראוי שהעלייה לקבר תהיה לשם תפילה לקב"ה ולעורר את הלב לתשובה ולזיכרון, ולא חלילה לפנות אל המת עצמו. מתפללים לה' לבדו, ומבקשים שתעלה נשמת הנפטר ותהא צרורה בצרור החיים. כן נהגו לבקש מן הנפטר שיהיה מליץ יושר, אך עיקר התפילה אל הבורא בלבד.

יסוד עניין היום

מבואר בדברי רבותינו שביום השנה מתעוררת ההשפעה והדין על הנשמה, ולכן מועילים בו מעשי הבנים יותר. הבן הממשיך מעשי אביו, לומד תורה, נותן צדקה ומקדש שם שמים — מזכה בכך את נשמת הוריו ומעלה אותה ממדרגה למדרגה. נמצא שהיארצייט אינו יום אבל בלבד, אלא יום של עשייה רוחנית לטובת הנפטר.

ראוי לכל אדם לקבוע בלבו את יום היארצייט של הוריו, ולסמנו בלוח, שלא יישכח ולא יעבור היום בלא קדיש ובלא צדקה. ומי שיש לו ספק בתאריך או בפרטי ההנהגה, יברר אצל רב.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.