היתר המכירה ואוצר בית דין — פתרונות הלכתיים בזמן הזה

עם שיבת ישראל לארצו והתפתחות החקלאות היהודית, התעוררה שאלה גדולה: כיצד יתקיימו החקלאים והציבור בשנת השמיטה, בלי לעבור על איסורי שמיטה ובלי שתיווצר מצוקת מזון. סביב שאלה זו התגבשו כמה פתרונות הלכתיים, שעיקרם היתר המכירה ואוצר בית דין.

יסוד היתר המכירה

היתר המכירה הוא פתרון שעיקרו מכירת הקרקע לנכרי לתקופת השמיטה, באופן שלפי כמה שיטות פוקעת מן הקרקע חובת השביתה וקדושת הפירות, כשם שאין שמיטה נוהגת בקרקע נכרי לדעות אלו. היתר זה נשען בעיקר על הדעה ששמיטה בזמן הזה היא מדרבנן, ובצירוף שיקולים נוספים, ובהוראת שעה מפני דוחק הפרנסה.

• היתר המכירה — מכירת הקרקע לנכרי לתקופת השמיטה.
• נסמך על הדעה ששמיטה בזמן הזה מדרבנן.
• נחשב לרוב הדעות כהוראת שעה ולא כפתרון מלכתחילה.

המחלוקת סביב היתר המכירה

היתר המכירה היה נתון במחלוקת גדולה מאז התקבל. גדולי הפוסקים שדנו בו נחלקו: יש שסמכו עליו בשעת הדחק, ויש שהתנגדו לו בתוקף, מטעמים שונים — הן בעצם תוקף המכירה והן בחשש לאיסור "לא תחנם" של מכירת קרקע בארץ לנכרי. כיום יש קהילות הנוהגות על פיו ויש המחמירות שלא לאכול מתוצרת היתר מכירה.

יסוד אוצר בית דין

אוצר בית דין הוא פתרון שונה במהותו. במקום שכל אדם ילקט לעצמו מן ההפקר, ממנה בית הדין שלוחים שיטפלו בפירות — יבצרו, יאספו ויחלקו אותם לציבור. הפירות נשארים בקדושת שביעית, והם מחולקים תוך גביית דמי ההוצאות בלבד, ולא כתשלום על הפרי עצמו. כך נשמרת קדושת הפירות ואין איסור סחורה.

ההבדל המהותי בין השניים

ההבדל היסודי הוא שבהיתר המכירה הפירות נחשבים לרוב הדעות כפירות חולין ללא קדושת שביעית, ואילו באוצר בית דין הפירות קדושים בקדושת שביעית, ויש לנהוג בהם בכל דיני הקדושה — איסור הפסד, איסור סחורה, וחובת ביעור. לפיכך מי שמקבל פירות אוצר בית דין צריך להקפיד בהם בדיני קדושה.

פתרונות נוספים

נוסף על שני הפתרונות העיקריים, יש המסתמכים על יבול נכרי — תוצרת הגדלה בקרקע של נכרים, שלרוב הדעות אין בה קדושת שביעית. כן יש גידול במצעים מנותקים ובחממות, המנתקים את הצמח מן הקרקע באופן המקל בכמה מדיני שמיטה. לכל פתרון יתרונותיו והשגותיו, וכל אחד נוהג לפי הוראת רבותיו.

סיכום מעשי

שאלת אספקת התוצרת בשמיטה היא מן הסוגיות הציבוריות הגדולות, ובה הבדלי הוראה עמוקים בין גדולי ישראל. הבחירה בין הפתרונות אינה עניין של נוחות אלא של מסורת פסיקה והוראת רבני הקהילה. לפני שמכריעים מאיזו תוצרת לאכול בשנת השמיטה, ובפרט לחקלאים השוקלים פתרון מעשי, למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.