גלי הים והגאות: גבול שאינו נחצה

הים הוא מן המראות העוצמתיים בבריאה. גליו נעים ללא הרף, ופעמיים ביום עולים מימיו אל החוף ויורדים ממנו בתנועת הגאות והשפל. תופעה זו קשורה לכוח המשיכה של הירח והשמש המושכים את מי הים, ויוצרים מקצב קבוע ומדויק שניתן לחזותו מראש לשנים רבות.

גבול קבוע לים

למרות עוצמתם, נעצרים גלי הים תמיד בקו החוף. החול הרך בולם את הים האדיר. זהו פלא שאנו רגילים בו עד שאיננו שמים אליו לב: כוח עצום הנכנע לגבול עדין.

במקרא

הקב"ה אמר לים: "עַד פֹּה תָבוֹא וְלֹא תֹסִיף, וּפֹא יָשִׁית בִּגְאוֹן גַּלֶּיךָ" (איוב לח, יא). ודוד המלך שר: "גְּבוּל שַׂמְתָּ בַּל יַעֲבֹרוּן, בַּל יְשׁוּבוּן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ" (תהילים קד, ט). הבורא קבע לים גבול, והים שומר עליו.

המסר האמוני

בעל 'חובות הלבבות' בשער הבחינה מלמד שהסדר הקבוע בטבע הוא עדות למנהיג. אילו היה הים פראי וחסר חוק, לא היה העולם מתקיים. אך הים נשמע למקצב קבוע ולגבול ברור, ובכך מעיד על מי שאמר לו עד כאן. הגאות והשפל מלמדים אותנו שגם הכוחות הגדולים שבעולם פועלים בחוק ובמידה. כשנעמוד מול הים, נזכור את מי ששם לו גבול - ונשאב ביטחון שגם בחיינו יש מי שמכוון את הגבולות והכוחות לטובה.