ביעור חמץ — שריפת החמץ, זמנו והדרך הנכונה לבערו

לאחר בדיקת החמץ בליל ארבעה עשר מגיע שלב הביעור — סילוק החמץ בפועל מן הבית ומן העולם. ביעור זה הוא קיום מעשי של איסור התורה "תשביתו שאת מבתיכם", המחייב להשבית את החמץ קודם זמן איסורו. עיקר הביעור נעשה בבוקר ארבעה עשר, לאחר אכילת חמץ אחרונה ולפני כניסת זמן האיסור.

זמן אכילת החמץ וזמן ביעורו

ביום ארבעה עשר בניסן יש שני זמנים נפרדים: זמן סוף אכילת חמץ, ולאחריו זמן סוף השהיית חמץ (הביעור). מותר לאכול חמץ עד סוף השעה הרביעית של היום, אך מן השעה החמישית אסור להשהותו וצריך לבערו, ומשעה זו והלאה החמץ אסור בהנאה. הזמנים המדויקים משתנים ממקום למקום ומשנה לשנה לפי אורך היום, ולכן יש להסתמך על לוח אמין לאזור המגורים ואין לקבוע אותם מן הסברה.

דרכי הביעור

הדרך המהודרת לביעור היא שריפת החמץ באש. כך נהגו רבים, ואף שמעיקר הדין מספיק לבער את החמץ בכל דרך המוציאה אותו מן העולם, השריפה נחשבת ביעור גמור ומבורר.

• שריפה באש — הדרך המהודרת לפתיתי הבדיקה ולחמץ מועט.
• פירור החמץ וזריקתו לרוח או לים, באופן שאינו ראוי עוד לאכילה.
• השלכת החמץ לבית הכיסא או למקום שאינו ראוי כלל לאכילה.
• חמץ מרובה — כגון סחורה — אין מבערים בשריפה אלא מוכרים אותו לנכרי קודם הפסח כדין.

נוסח הביטול שבביעור

בשעת הביעור, או מיד לאחריו, מבטלים את כל החמץ בנוסח הכולל — "כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי, דחזיתיה ודלא חזיתיה, דחמיתיה ודלא חמיתיה, דביערתיה ודלא ביערתיה, לבטיל ולהוי הפקר כעפרא דארעא". ביטול זה מסלק מרשותו את כל החמץ, בין הידוע בין שאינו ידוע. יש להקפיד לומר את הביטול בעוד החמץ מותר בהנאה, כלומר קודם תחילת השעה השישית, שכן לאחר שנאסר בהנאה אין ביכולת האדם להפקירו ולבטלו, מפני שאינו עוד שלו לעניין זה.

הזהירות בשעת השריפה

השורף חמץ צריך להיזהר בענייני בטיחות: לעשות זאת במקום מתאים ופתוח, להרחיק חומרים דליקים, ולא להשאיר את האש ללא השגחה. כמו כן ראוי לוודא שהחמץ אכן נשרף ונפסל מאכילה, ולא רק התחמם מבחוץ. הנוהגים לשרוף ברבים יקפידו על סדר ובטיחות.

שאלות מצויות הן: כיצד לנהוג כאשר שעון הקיץ או מיקום גאוגרפי משפיעים על הזמנים, מה דין מי שאיחר את זמן הביעור, וכיצד מבערים כמויות גדולות. בכל אלו ובפרטי הזמנים המדויקים למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.