ארבעה צומות — צום גדליה, עשרה בטבת, שבעה עשר בתמוז ותשעה באב

ארבעה צומות תיקנו לנו הנביאים ורבותינו זכר לחורבן בית המקדש ולגלות ישראל. הנביא זכריה כינה אותם "צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי", על שם החודשים שבהם הם חלים. אלו הם שבעה עשר בתמוז, תשעה באב, צום גדליה, ועשרה בטבת. בכולם אנו מתאבלים על מה שאבד לנו, ומצפים ליום שבו יהפכו לימי ששון ושמחה.

שבעה עשר בתמוז

צום שבעה עשר בתמוז חל בחודש הרביעי, ובו אירעו חמישה דברים קשים לאבותינו: נשתברו הלוחות הראשונים, בטל קרבן התמיד בבית ראשון, הובקעה חומת ירושלים בחורבן בית שני, שרף אפוסטמוס הרשע את התורה, והעמיד צלם בהיכל. צום זה פותח את ימי בין המצרים, שלושת השבועות שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, שבהם נוהגים מנהגי אבלות.

תשעה באב

תשעה באב הוא החמור שבכל הצומות, ובו חרבו שני בתי המקדש. הוא צום של עשרים וארבע שעות מן הערב, ונוהגים בו חמישה עינויים כמו ביום הכיפורים: איסור אכילה ושתייה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה. כן אסור בו תלמוד תורה אלא בדברים העצובים, יושבים על הקרקע עד חצות, וקוראים את מגילת איכה. תשעה באב חמור משאר הצומות הן בהיקף האיסורים והן באבלות הנוהגת בו.

צום גדליה ועשרה בטבת

צום גדליה חל בשלושה בתשרי, למחרת ראש השנה, על הירצחו של גדליה בן אחיקם שהיה אחרון שרידי השלטון היהודי בארץ לאחר חורבן בית ראשון. ברציחתו כבה הגחלת האחרונה של ישוב יהודי בארץ, ולכן קבעוהו ליום צום.

עשרה בטבת חל בחודש העשירי, ובו החל נבוכדנצר מלך בבל לצור על ירושלים, מצור שהביא בסופו לחורבן בית ראשון. צום זה מיוחד בכך שאם היה חל בשבת — לדעת רבים היו צמים בו אף בשבת, מפני חומרתו, אף שבפועל אינו חל בשבת בלוח שלנו.

דיני הצומות הקלים

שלושת הצומות — שבעה עשר בתמוז, צום גדליה ועשרה בטבת — קלים יותר מתשעה באב, ונוהגים בהם הדינים הבאים:

• מתחילים את הצום מעלות השחר ולא מן הערב, וסיומו בצאת הכוכבים.
• אסורים באכילה ושתייה בלבד, אך מותרים ברחיצה, סיכה ונעילת הסנדל.
• מי שלא ישן יכול לאכול עד עלות השחר, ויש שמתנים זאת קודם שינתם.
• חולים, מעוברות ומיניקות שיש להן צער — דינם שונה, ופעמים שפטורים מן הצום, וצריך לשאול שאלת חכם.
• אומרים "עננו" וסליחות, וקוראים בתורה בפרשת "ויחל" בשחרית ובמנחה.

חכמינו לימדונו שכל צום שלא נבנה בו המקדש בימיו, כאילו נחרב בימיו. אך עוד לימדונו שעיקר הצום אינו במניעת האכילה אלא בתשובה ובתיקון המעשים, ובמיוחד בתיקון שנאת החינם שבעטיה חרב הבית. הצומות אינם רק זיכרון העבר אלא קריאה לתקן את ההווה ולקרב את הגאולה.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.