תקופהדור אושא
רבורבי עקיבא
ציון מיוחסטבריה
רבי מאיר היה מגדולי התנאים, מתלמידיו המובהקים של רבי עקיבא, וחכם שדבריו פזורים לרוב במשנה. אמרו חכמים כי 'סתם משנה רבי מאיר', ובכל מקום שנשנתה הלכה בלא שם אומרה — לרבי מאיר היא מיוחסת.
נודע בחריפותו העצומה ובכושר הסברה, עד שאמרו שהיה יכול 'לטהר את השרץ במאה וחמישים טעמים'. כן נודע במשליו ובחכמת חייו, וחבריו לא יכלו לעמוד על סוף דעתו מרוב עומקה.
מסורת קדומה קושרת את שמו לנס: הנאמר 'אלהא דמאיר ענני' — מי שנותן צדקה לעילוי נשמתו ומבקש בלשון זו, נענה בעת צרה ובאבדה. מנהג זה נפוץ בכל תפוצות ישראל.
ציונו המיוחס לו נמצא בטבריה על שפת הכנרת, ורבים פוקדים אותו, מתפללים ונותנים צדקה לזכרו, במיוחד בימי ההילולא.