רבי יהודה הנשיא, הנקרא בפי כל פשוט 'רבי' או 'רבנו הקדוש', היה נשיא ישראל בדור האחרון לתנאים, ומגדולי חכמי האומה. הוא שילב גדלות עצומה בתורה עם עושר רב וקרבה למלכות, ובכל זאת חי בפרישות וקדושה — עד שאמרו עליו 'רבנו הקדוש'.
מפעלו ההיסטורי היה עריכת המשנה: בראותו כי הגלות מתארכת והתורה שבעל פה עלולה להשתכח, ריכז וסידר רבי את ההלכות לשישה סדרים — זרעים, מועד, נשים, נזיקין, קדשים וטהרות. בכך הניח את היסוד שעליו נבנה כל התלמוד.
עריכת המשנה היתה אבן דרך מכרעת בשרשרת מסירת התורה מדור לדור, ושמרה על תורת ישראל לאלפי שנים. לשונו הזהירה והמדויקת של רבי משמשת מופת לכל לומד.
נפטר בט"ו בכסלו, וברגעי פטירתו, כשנאספו תלמידיו, זקף עשר אצבעותיו ואמר 'ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שיגעתי בעשר אצבעותי בתורה'. זכרו ומשנתו חיים בכל בית מדרש.
הרבה תורה למדתי מרבותי, ומחבריי יותר מרבותי, ומתלמידיי יותר מכולן— תענית ז ע"א
