תקופהתק״ע–תר״ם (1809–1879)
מקוםמזרח אירופה (רב בערים רבות)
חיבור עיקריפירוש המלבי״ם על התנ״ך
ציוןקייב
רבי מאיר ליבוש בן יחיאל מיכל, המכונה המלבי״ם (ראשי תיבות שמו), היה מגדולי פרשני התנ״ך ופוסק. הוא כיהן ברבנות בערים רבות ברחבי מזרח אירופה, ונדד ביניהן בשל מאבקיו עם תנועת הרפורמה והמשכילים.
פירושו הגדול על התנ״ך מבוסס על העיקרון שאין מילים נרדפות בלשון הקודש, ושכל דיוק בכתוב מלמד הלכה או רעיון. בכך הוכיח כיצד התורה שבעל פה נובעת מדיוקי הכתוב, כתשובה לטענות הרפורמים.
הוא נודע בחריפותו, בבקיאותו ובעמידתו העיקשת על שלמות המסורת. מאבקיו על צביון הדת הביאו עליו רדיפות, אך לא הרתיעוהו מלהגן על התורה.
הוא נפטר בתחילת א׳ תשרי תר״ם. פירושו על התנ״ך נלמד ומצוטט עד היום, ונחשב לאחד מפירושי היסוד המשלבים פשט מדוקדק עם התורה שבעל פה.