רבי יהודה ליווא (המהר״ל מפראג)

רבי יהודה ליווא בן בצלאל, המכונה המהר״ל מפראג, היה מגדולי חכמי ישראל, הוגה דעות עמוק ופרשן. הוא כיהן ברבנות בניקלשבורג, בפוזנא ובפראג, שם היה לדמות המרכזית של הקהילה.

חיבוריו הרבים, ובהם ׳גור אריה׳ על פירוש רש״י לתורה, ׳נתיבות עולם׳ במידות ובמוסר, ׳גבורות ה׳׳ ו׳תפארת ישראל׳, מציגים שיטת מחשבה עמוקה ומקורית בהבנת האגדה, המוסר ומהות ישראל.

הוא נודע גם כאיש חינוך שחתר לרפורמה בסדרי הלימוד, וכמי שהדגיש את חשיבות לימוד המשנה. אגדת הגולם מפראג נקשרה בשמו במסורת העממית, אף שאין לה יסוד בכתביו.

הוא נפטר בח״י אלול ת״ט ונטמן בבית הקברות היהודי העתיק בפראג, שם ציונו עד היום. תורת המחשבה שלו נלמדת ומשפיעה על הוגי ישראל בכל הדורות.