תקופהתקופת התנאים, המאה ה־2
מקוםארץ ישראל
ייחודמעשרה הרוגי מלכות
ציוןסמוך לצפת (מסורת)
התנא רבי חנניא בן תרדיון היה מגדולי חכמי דור מרד בר כוכבא, ומן החשובים שבתנאים. הוא נודע בהחזקת ישיבתו ובלימוד התורה ברבים למרות גזרות השלטון הרומי שאסרו זאת.
כאשר גזרה מלכות רומי שלא ללמד תורה, המשיך רבי חנניא ללמד תורה בפרהסיה, באומרו שאין להימנע מלימוד התורה שהיא חיינו. הוא נתפס בעודו לומד תורה ברבים כשספר תורה בחיקו.
הרומאים כרכוהו בספר התורה והציתוהו, והניחו ספוגי צמר רטובים על לבו כדי להאריך את ייסוריו. באותה שעה אמר את דבריו הנודעים ׳גווילין נשרפים ואותיות פורחות׳ — הקלף נשרף אך אותיות התורה עולות השמימה.
הוא נמנה עם עשרת הרוגי מלכות, שמסירות נפשם נזכרת בפיוט ׳אלה אזכרה׳ ביום כיפור ובקינות תשעה באב. הילולתו נחוגה בכ״ז סיוון.
גווילין נשרפין ואותיות פורחות.— תלמוד בבלי, עבודה זרה יח ע״א
