שמירה בבעלים — הפטור של 'אם בעליו עמו'

בין דיני השומרים יש פטור מיוחד ומפתיע: 'שמירה בבעלים'. אומרת התורה לגבי השואל: 'אם בעליו עמו לא ישלם' (שמות כב, יד). פירושו: אם בעל החפץ נמצא עם השומר ועובד בשירותו בשעת השמירה — השומר פטור מכל תשלום, אף באונס ואף בפשיעה. זהו פטור גורף שאינו תלוי בדרגת השמירה.

מהו 'בעליו עמו'

הכוונה היא שבשעה שהשומר קיבל על עצמו את השמירה, בעל החפץ היה 'עמו' — כלומר עובד אצלו או נמצא בשירותו באותה מלאכה או באחרת. התורה ראתה בכך מצב מיוחד: הבעלים עצמו שותף לשמירה ברוח מסוימת, ולכן השומר נפטר. הרמב"ם והשולחן ערוך (חושן משפט סימן שמו) ביארו את גדרי הדין.

הדין נוהג בכל השומרים

אף שהפסוק נאמר במפורש בשואל, למדו חכמים שדין 'בעליו עמו' נוהג בכל ארבעת השומרים. שומר חינם, שומר שכר, שוכר ושואל — כולם נפטרים אם הייתה השמירה בבעלים. ההשלכה גדולה במיוחד בשואל, שבדרך כלל חייב אף באונס, ובשמירה בבעלים אף הוא פטור לגמרי.

התנאי: 'עמו בשעת השאלה'

תנאי מרכזי בדין הוא הזמן. נחלקו ונידונו הפרטים, אך הכלל המקובל הוא שהבעלים צריך להיות 'עמו' בשעת תחילת השמירה או השאלה. אם בשעת קבלת החפץ היה הבעלים עובד אצל השומר — הפטור חל. ויש פרטים נוספים בדבר 'בעליו עמו בשעת שאלה ולא בשעת שבירה' ולהיפך, ובהם דיון בגמרא ובפוסקים.

מה נחשב 'עבודה' של הבעלים

• הבעלים השכיר את עצמו לשומר לעשות מלאכה כלשהי באותה שעה.
• אין צורך שהמלאכה תהיה קשורה דווקא לחפץ הנשמר.
• הדין מצומצם למצב שבו הבעלים ממש בשירות השומר, ולא די בקרבה גרידא.

גדרי 'בשירותו' עדינים, ויש לבררם, שכן לא כל נוכחות של בעלים נחשבת 'בעליו עמו'.

טעם הדין

הראשונים נתנו טעמים אחדים לפטור המיוחד הזה. יש שביארו שכאשר הבעלים עובד אצל השומר, נחשב כאילו הוא עצמו עוסק בשמירת ממונו, ולכן אין השומר חייב. אחרים ראו בכך גזירת הכתוב שאין לה טעם גלוי לחלוטין. בין כך ובין כך, הדין מוסכם להלכה.

השלכות מעשיות

דין 'בעליו עמו' רלוונטי במצבים שבהם בעל החפץ והשומר נמצאים יחד בקשר עבודה. למשל:

• אדם השואל כלי מחברו, בשעה שאותו חבר מסייע לו בעבודתו.
• מצבים של שיתוף פעולה הדדי שבהם הבעלים פעיל לצד השומר.

מכיוון שמדובר בפטור גורף — אף מאונס ואף מפשיעה — חשוב לדעת את קיומו, אך לא פחות חשוב לדעת שגדריו מדויקים ואין להרחיבו מעבר לתנאיו. אדם שסבור שהוא פטור מכוח 'בעליו עמו' צריך לוודא שאכן התקיימו כל תנאי הדין, שכן טעות בכך עלולה לגרום נזק ממוני.

דין זה הוא דוגמה יפה לעומק דיני הממונות שבתורה: לצד הכללים הברורים של אחריות, יש פטורים מדויקים הנובעים מן הנסיבות המיוחדות של כל מקרה.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.