שמחה בשמחת הזולת — התרופה לקנאה

המבחן האמיתי של אהבת הרֵעַ

קל לאדם להשתתף בצערו של חברו. כשרואים אדם בצרה, הלב מתעורר באופן טבעי לרחמים. אך המבחן האמיתי של אהבת הזולת אינו בעת צרה אלא בעת שמחה. כשחברו זוכה להצלחה — בפרנסה, בילדים, בכבוד, בכל תחום שבו האדם עצמו חסר — האם הלב שמח באמת, או שמא מתעורר בו דקירה של קנאה? היכולת לשמוח בשמחת הזולת ללא צל של קנאה היא אחת המעלות הגבוהות ביותר במידות.

שמחה שמרחיבה את הנפש

כאשר אדם שמח בטובת חברו, הוא כמו מרחיב את גבולות נפשו. במקום שעולמו יצטמצם לד' אמותיו ולרכושו, הוא נעשה שותף בשמחות העולם כולו. כל שמחה שמתרחשת בעולם הופכת לשמחתו, שכן הוא חי בתחושה ש"כל ישראל ערבים זה לזה" וששמחת חברו היא חלק משלמותו. אדם כזה אינו חי בעולם של חוסר אלא בעולם של שפע, שכן הוא נהנה לא רק מטובתו אלא גם מטובת זולתו.

מדוע קשה כל כך לשמוח בשמחת הזולת

הקושי נובע מאותה תפיסת המחסור שעמדנו עליה בעניין הקנאה. כל זמן שאדם חש שהצלחת הזולת מאיימת על מעמדו או מבליטה את חסרונו, יתקשה לשמוח בה. הדרך לפרוץ את המחסום היא לעבוד על האמונה שחלקו של כל אדם נקצב לו מן השמים, ושאין הצלחת הזולת גורעת ממנו דבר. כשמבינים זאת באמת, נופל המתח, ופתאום אפשר לשמוח בלב שלם.

השמחה כבחירה ולא רק כרגש

אנשים סבורים לעיתים ששמחה היא רגש שמתעורר מאליו ואין שליטה עליו. אך עבודת המידות מלמדת שאפשר לחנך את הלב. גם אם בתחילה אין השמחה אמיתית, עצם הבחירה לברך את החבר בלב חפץ, להביע שמחה במילים ובמעשים, ולהתאמץ לראות את הטוב — מולידה בהדרגה שמחה אמיתית. המעשים החיצוניים מעצבים את פנימיות הלב, וכפי שלימדונו חכמים, הלב נמשך אחר המעשים.

דרכים מעשיות לקניין המידה

ראשית, כשחברך זוכה לשמחה, ברך אותו בפה מלא ובלב חפץ, גם אם הדבר דורש מאמץ. שנית, התבונן בכך שאתה עצמו זכית לדברים שאחרים חסרים, וכשם שאתה רוצה שישמחו בשמחתך, כך ראוי שתשמח בשמחתם. שלישית, התרגל להוציא מליבך את ההשוואה: במקום לבחון מה לזולת ואין לך, התבונן בחסדים שלך עצמך, וכך תפנה מקום בלב לשמחה אמיתית. רביעית, התפלל על הצלחת חברך — אין דרך טובה מזו לעקור את הקנאה ולנטוע אהבה.

השמחה בשמחת הזולת היא אפוא לא רק מצווה ומידה טובה, אלא דרך חיים המעשירה את האדם עצמו. מי שזוכה לה חי בעולם רחב יותר, שמח יותר ושלם יותר. הוא הופך את כל שמחות סביבתו לשמחותיו, ובכך מגלה שעבודת המידות אינה רק נתינה אלא גם קבלה: הנותן לחברו את שמחת ליבו, זוכה בלב שמח לעצמו.