שמונה מעלות בצדקה — סולם הנתינה לפי הרמב"ם

הרמב"ם בהלכות מתנות עניים (פרק י) מנה שמונה מעלות בצדקה זו למעלה מזו. סולם זה הפך לאחד היסודות המוכרים ביותר בהלכות צדקה, והוא מלמד שלא די בעצם הנתינה אלא חשובה גם הדרך והאופן שבהם נותנים.

שתי המעלות העליונות

המעלה הגדולה ביותר, שאין למעלה ממנה, היא המחזיק ביד ישראל שמט ונותן לו מתנה או הלוואה, או עושה עמו שותפות, או ממציא לו עבודה — כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות. בכך נמנעת עניותו מלכתחילה, ועל זה נאמר "והחזקת בו". זוהי הצדקה השלמה ביותר, שכן היא מצילה את האדם מן הירידה לעוני.

למטה ממנה: הנותן צדקה לעניים ואינו יודע למי נתן, והעני אינו יודע ממי קיבל. זוהי מצווה לשמה ממש, וכמוה היה בלשכת חשאים שבמקדש, שהיו צדיקים נותנים בה בחשאי ועניים בני טובים מתפרנסים ממנה בסתר.

מעלות הנתינה בסתר

• הנותן ואינו יודע למי נתן, אבל העני יודע ממי קיבל — כגון גדולי החכמים שהיו קושרים מעות בסדיניהם ומשליכים לאחוריהם, ובאים עניים ונוטלים בלא בושה.
• הנותן ויודע למי הוא נותן, אבל העני אינו יודע ממי קיבל — כגון גדולי החכמים שהיו הולכים בסתר ומשליכים מעות בפתחי העניים.

המעלות שלפי הנתינה

שאר המעלות מסודרות לפי מידת הרצון והכבוד שבנתינה:

• הנותן לעני קודם שישאל ממנו.
• הנותן לעני אחר שישאל.
• הנותן פחות מן הראוי אבל בסבר פנים יפות.
• הנותן בעצב ובפנים זועפות — וזו המעלה הנמוכה שבכולן.

הלקח שבסולם

מסולם זה למדים שלושה עקרונות מרכזיים: ראשית, מניעת העוני עדיפה על התמיכה בעני שכבר ירד מנכסיו. שנית, הנתינה בסתר חשובה מאוד, מפני שהיא שומרת על כבוד המקבל ומטהרת את כוונת הנותן. שלישית, אופן הנתינה — בסבר פנים יפות ובזריזות — הוא חלק מעצם המצווה, ולא פרט שולי. אדם המבזה את העני בנתינתו אף שמילא את חובת הממון, חיסר מעלה גדולה.

סיכום

שמונה המעלות שמנה הרמב"ם הופכות את הצדקה ממעשה ממוני יחיד לסולם של עלייה רוחנית. בראש הסולם — חיזוק ידו של העני שלא יצטרך לבריות; בתחתיתו — נתינה בפנים זעופות. כל הטיפוס בסולם הזה הוא עבודה מתמדת. למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.