שומר חינם — מי חייב ומי פטור

שומר חינם הוא המקבל על עצמו לשמור ממון של חברו בלא לקבל תמורה. מאחר שאינו נהנה מן השמירה אלא עושה טובה בלבד, קבעה התורה (שמות כב, ו-ז) את אחריותו כקטנה ביותר מבין ארבעת השומרים. עם זאת, אין הדבר אומר שהוא פטור לחלוטין — יש מקרים שבהם הוא חייב לשלם.

הכלל היסודי: חייב בפשיעה בלבד

שומר חינם חייב לשלם רק כאשר פשע בשמירתו, כלומר התרשל ולא שמר כדרך השומרים. אם החפץ נגנב, אבד באונס, או ניזוק שלא באשמתו — הוא פטור. זהו ההבדל המהותי בינו לשומר שכר, שחייב גם בגניבה ואבדה. הרמב"ם והשולחן ערוך (חושן משפט סימן רצא) פירטו זאת בהרחבה.

מהי פשיעה לעניין שומר חינם

פשיעה היא התרשלות שאדם סביר לא היה נוהג בה. דוגמאות שמביאים הפוסקים:

• הניח את החפץ במקום מופקר שאינו ראוי לשמירה.
• לא נעל את הדלת או לא נקט אמצעי שמירה בסיסי שראוי לאותו חפץ.
• מסר את הפיקדון לאדם אחר שאינו נאמן בלא רשות הבעלים.

השאלה מהי פשיעה תלויה בטיב החפץ ובנסיבות. דבר יקר דורש שמירה מעולה יותר מדבר זול, ולכן מעשה שייחשב פשיעה בחפץ אחד עשוי שלא להיחשב כך באחר.

שמירה כדרך השומרים

שומר חינם נדרש לשמור 'כדרך השומרים' — היינו במידת השמירה המקובלת לאותו סוג חפץ. אם שמר כראוי ובכל זאת אירע נזק שלא ברשלנותו, אינו חייב. כלל זה מבטא את ההיגיון שבדין: אדם שלא קיבל תמורה אינו צריך להפוך לערב מוחלט על הממון, אלא רק להתנהג באחריות סבירה.

טענת 'נאנסו' ושבועה

כאשר שומר חינם טוען שהחפץ נאבד או ניזוק שלא באשמתו, אין מאמינים לו סתם, אלא הוא נדרש להישבע שבועת השומרים — שלא פשע בשמירתו ושאין החפץ ברשותו. אם נשבע, נפטר מן התשלום. דיני שבועה זו עדינים, ובימינו בתי הדין נוהגים בה בזהירות רבה, ולעיתים מטילים פשרה במקום שבועה.

מקרים נפוצים בימינו

דין שומר חינם שייך הרבה במציאות היום-יומית, למשל:

• שכן שמקבל מפתח או חבילה לשמירה ללא תמורה.
• חבר שמסכים להחזיק חפץ בביתו עד שבעליו יחזור.
• אדם המוצא אבדה ומחזיק בה עד שיֵדע של מי היא — שדינו נדון בין הפוסקים ולעיתים חמור משומר חינם רגיל.

בכל מקרה יש לבדוק האם אכן מדובר בשמירה בחינם או שיש בה צד של תועלת לשומר, שכן הדבר עשוי לשנות את דרגת אחריותו.

כאשר השומר משתמש בחפץ

שומר חינם שקיבל חפץ לשמירה אינו רשאי להשתמש בו. אם השתמש בו שלא ברשות, יש בכך גזל, ויש אומרים שמרגע זה הוא נושא באחריות מוגברת אף לאונסין, כדין שואל שלא מדעת. לכן על השומר להקפיד שלא ליהנות מן הפיקדון כלל.

סיכומו של דבר: שומר חינם נושא באחריות מצומצמת, אך הוא רחוק מלהיות פטור מכל וכל. החובה לשמור כדרך השומרים והאיסור להשתמש בפיקדון הם עיקרי דיניו. פרטי 'מהי פשיעה' ו'מתי נדרשת שבועה' משתנים ממקרה למקרה.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.