כוכבי שביט ומטאורים: הנודדים של החלל

אורחים מרוחקים

בין כוכבי הלכת המסודרים נעים בחלל גם גופים נודדים, שאינם קבועים במקומם. שניים מהמרתקים שבהם הם כוכבי השביט והמטאורים. שניהם מספקים מחזות מרהיבים בשמיים, ושניהם מעידים על עושר הבריאה שמעבר לכוכבי הלכת המוכרים.

כוכבי שביט: כדורי קרח עם זנב

כוכב שביט הוא למעשה גוש של קרח, אבק וסלע, הנע במסלול ענק סביב השמש. רוב הזמן הוא נמצא במרחקים עצומים, קר וחשוך. אך כאשר מסלולו מקרב אותו אל השמש, מתחיל הקרח שבו להתאדות מן החום, ונוצר סביבו ענן עצום של גז ואבק. רוח השמש מסיטה את הענן הזה לאחור, ונוצר הזנב המפורסם — שובל ארוך וזוהר שיכול להימתח על פני מרחק עצום בשמיים.

מסלולם של כוכבי השביט ארוך מאוד, ולעיתים הם חוזרים להיראות מכדור הארץ רק אחת לעשרות שנים, ויש החוזרים רק אחת למאות ואלפי שנים. בעבר ראו בני האדם בכוכבי השביט אות וסימן, מתוך פליאה מראם הבלתי רגיל. כיום אנו יודעים שהם נעים במסלול קבוע וצפוי, חלק מן הסדר הגדול של הבריאה.

מטאורים: כוכבים נופלים

תופעה אחרת ומוכרת היא ה"כוכב הנופל". זהו אינו כוכב כלל, אלא גרגיר קטן של אבק או סלע מן החלל, הנכנס אל תוך שכבת האוויר של כדור הארץ במהירות עצומה. החיכוך עם האוויר מחמם אותו עד שהוא בוער ומאיר, ויוצר את הקו הזוהר שאנו רואים חולף בשמיים תוך שניות. רוב הגרגירים הללו קטנים ביותר ונשרפים כליל באוויר.

בלילות מסוימים בשנה, כדור הארץ עובר דרך אזורים עתירי אבק חללי, ואז נראים מטאורים רבים בזה אחר זה — מחזה המכונה מטר מטאורים. רוב המטאורים אינם מגיעים לקרקע, שכן האוויר שורף אותם בדרך. בכך משמשת שכבת האוויר מגן טבעי על כדור הארץ.

מגן ושמירה

שכבת האוויר העוטפת את כדור הארץ אינה רק מקור לנשימה. היא גם מגן: היא שורפת את רוב הגופים הקטנים הניגשים אלינו מן החלל, בטרם יוכלו להגיע אל הקרקע ולהזיק. זוהי דוגמה נוספת לאופן שבו הבריאה מותאמת בדיוק לקיום החיים.

הכול בחשבון

הנביא ישעיהו מתאר את הבורא כמי שמוציא את צבא השמיים "במספר". אף הנודדים שבחלל, כוכבי השביט והמטאורים, אינם פורצים את הסדר, אלא נעים אף הם על פי חוקים קבועים. אפילו מה שנראה לנו אקראי וחולף — כוכב נופל ברגע אחד — הוא חלק ממערכת מסודרת ומדויקת.

כשאנו רואים כוכב נופל או שובל זוהר של כוכב שביט, נכון להתבונן בכך כהזדמנות להלל את הבורא. "כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך". כל תופעה בשמיים, הקבועה כמו זו החולפת, מספרת על חכמת היוצר. "השמים מספרים כבוד אל, ומעשה ידיו מגיד הרקיע".