ריח שאין בו ממש: מתי לא מברכים על ריח טוב

לא כל ריח טוב מחייב ברכה. אחד הכללים החשובים בפרק ברכות הריח הוא ש"אין מברכין על ריח שאין בו ממש" — דהיינו ריח שאין לו גוף ריחני שעומד לפנינו, אלא הוא ריח שנקלט בדבר אחר ואין בו ממשות הבושם עצמו. במאמר זה נבאר כלל זה ואת השלכותיו המעשיות.

היסוד: צריך גוף ריחני

הברכה על הריח נתקנה על הנאה מדבר ריחני ממשי. כאשר אין לפנינו גוף שממנו עולה הריח, אלא רק ריח שנספג בדבר אחר, יש בכך חיסרון. השולחן ערוך (סימן רטז ומסביב) מביא את הכלל שריח שאין בו ממש אין מברכים עליו. הטעם הוא שההנאה אינה באה מבושם שלפנינו ממש, אלא מן הריח הנותר לבדו, ואין בכך החיוב שתיקנו חכמים.

בגדים שספגו ריח טוב

דוגמה מובהקת היא בגדים שהונחו בין בשמים וספגו את ריחם. אף שהבגד מריח טוב, אין הבושם עצמו בבגד, אלא רק ריחו נקלט. על כן רבים מן הפוסקים נוקטים שאין מברכים על ריח הבגד, מפני שזהו ריח שאין בו ממש. וכן:

• בגד שהיה מונח בין בשמים ויצא הבושם ונשאר רק הריח — אין מברכים עליו.
• כלי שהיה בו בושם ונתרוקן ונשאר בו ריח בלבד — דנים בו כריח שאין בו ממש.
• ידיים שנגעו בבושם ונשאר בהן ריח לאחר שהוסר הבושם — יש בזה דיון בפוסקים.

כשהבושם עדיין קיים בדבר

חשוב להבחין: אם הבושם עצמו עדיין נמצא בדבר, אין זה "ריח שאין בו ממש", ומברכים עליו. למשל, כלי שיש בתוכו בושם ממש, או בגד שספוג עדיין בשמן בושם בעין — בזה יש גוף ריחני, ומברכים. ההבחנה היא בין ריח שנשאר לבדו לאחר שהוסר מקורו, לבין בושם הקיים עדיין בדבר. בכל מקרה של ספק אם הבושם עוד קיים, יש לברר, ובמקום שאי אפשר עדיף שלא לברך מספק, שכן בברכות הריח ספק ברכות להקל.

ריח שאין דרך ליהנות ממנו

נוסף לכלל זה, יש דברים שאף שיש להם ריח, אין דרך בני אדם ליהנות מהם לשם ריח, ולכן אין מברכים עליהם. כך למשל ריח הבא ממאכל מבושל — אין מברכים עליו, מפני שהמאכל עומד לאכילה ולא להרחה, וכן ברכת המאכל באכילתו פוטרת. הכלל הוא שברכת הריח נתקנה על דבר שעומד להריח בו, לא על כל ריח טוב מקרי שבעולם.

ספק ברכות בריח

מכיוון שבברכות הריח אין ברכה אחרונה, וכל הברכה היא ברכת הנהנין שלפניה, נוהגים בה כלל ספק ברכות להקל. לכן בכל מקרה של ספק אם יש כאן ריח שיש בו ממש, או ספק אם זה דבר שעומד להריח בו — אין מברכים, אלא אם כן אפשר לברר ולהגיע לוודאות. עצה טובה במקום ספק היא להריח דבר שברכתו מבוררת, כגון הדס או בושם ממשי, ולברך עליו.

הכלל "אין מברכין על ריח שאין בו ממש" מלמד שברכת הריח נתקנה על הנאה מבושם ממשי, ולא על ריח נותר לבדו. ההבחנה בין בושם קיים לריח ספוג חשובה מאוד למעשה. למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.