ראה — ראה אנכי נותן לפניכם

"רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה" (דברים יא, כו). הפסוק פותח ביחיד — "ראה" — וממשיך ברבים — "לפניכם". כל אחד מצווה לראות בעיניו שלו, אך הבחירה ניצבת לפני כל הציבור. הבחירה החופשית היא יסוד היהדות; אין האדם כפוי לטוב או לרע אלא בעל בחירה בכל רגע.

ברכה וקללה

התורה אינה מסתירה שיש דרכים שונות, ושיש בחירה שמובילה לקללה. אך עצם הצגת הברכה ראשונה מלמדת על הרצון העליון — "חיים ומוות נתתי לפניך... וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים". האדם נברא חופשי, ובחופש זה גם כבודו וגם אחריותו. אין אדם יכול לטעון שנגזר עליו; הבחירה תמיד בידו.

אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹהֵיכֶם (דברים יא, כז)

פתח תפתח את ידך

בלב הפרשה מצוות הצדקה בלשון נמרצת: "פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ" (דברים טו, יא), "וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ". התורה תובעת לא רק את הנתינה אלא את שמחת הנתינה. צדקה הניתנת בלב כבד חסרה את עיקרה. הבחירה בטוב כוללת גם את הדרך שבה עושים אותו.

וכך הבחירה אינה רק בין מצווה לעבירה, אלא באיכות — האם אדם נותן בעין יפה, האם הוא רואה את אחיו. "ראה" — פתח את עיניך, וראה את הזולת ואת הבחירה שלפניך.