קשירת הציצית: חמשת הקשרים ותורת הכריכות

קשירת הציצית היא חלק מהותי במצווה, ולא די בהטלת החוטים בכנף הבגד אלא יש לקושרם בקשרים ובכריכות כפי שנהגו מדורי דורות. אופן הקשירה נקבע על פי המסורת ופירוט הפוסקים, וכל הפרטים בו מכוונים לשם קיום המצווה בשלמותה.

הכנת הציצית בכנף

תחילה משחילים את ארבעת החוטים דרך הנקב שבכנף הבגד, ומשווים אותם כך שמצד אחד יישארו חוטים קצרים ומצד שני יישאר החוט הארוך, הוא חוט השמש שבו כורכים. הנקב צריך להיות במרחק מתאים מקצה הבגד, לא קרוב מדי לשפה ולא רחוק מדי, כפי שפירטו הפוסקים בשיעור גודל אגודל.

חמשת הקשרים והכריכות

המנהג הרווח הוא לעשות חמישה קשרים כפולים, וביניהם ארבע קבוצות של כריכות. הקשר הראשון נעשה בסמוך לבגד, ולאחריו כורכים בחוט השמש מספר כריכות, ושוב קושרים, וכן הלאה עד חמשת הקשרים. הקשר הראשון הוא מן התורה, ושאר הקשרים והכריכות הם מדברי חכמים ומן המנהג.

• חמישה קשרים כפולים סוגרים את הציצית בקצה הבגד.
• בין הקשרים עושים ארבע קבוצות כריכות.
• מנהג אשכנז נפוץ למספר כריכות לפי סדר מסוים, ויש בכך גם רמזים על שם ה'.
• מנהג הספרדים ועדות המזרח לעיתים שונה במספר הכריכות ובסדרן.

הבדלי מנהגים בכריכות

קיימים מנהגים שונים במספר הכריכות שבין הקשרים. מנהג אחד נפוץ לכרוך לפי סדר העולה למספר העולה כשם ה', ומנהגים אחרים נוהגים במספרים אחרים על פי דברי המקובלים. אין במנהגים אלו כדי לפסול זה את זה, וכל עדה תנהג כמנהג אבותיה. העיקר שיהיו הקשרים והכריכות במספר המקובל ושיהיו עשויים לשם המצווה.

קשירה לשמה ועל ידי מי

גם הקשירה צריכה להיעשות לשם מצוות ציצית, ולכן נהגו לומר לפני הקשירה שעושים זאת לשם המצווה. הקושר צריך להיות בר חיוב במצווה, היינו יהודי גדול המחויב במצוות. נהגו רבים לקשור את הציצית בעצמם או על ידי תלמיד חכם, כדי להדר במצווה.

שלמות הקשרים בשימוש

במשך הזמן עלולים הקשרים להתרופף או להיפתח. יש לבדוק מעת לעת שכל הקשרים שלמים, שכן אם נפתח אחד מן הקשרים העיקריים עלולה הציצית להיפסל. כמו כן יש להיזהר שלא יתפזרו הכריכות.

קשירה נכונה ומדויקת של הציצית, לשם מצווה ובמספר הקשרים והכריכות המקובל, היא תנאי לקיום המצווה בהידור. למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.