קריאת שמע — קבלת עול מלכות שמים ומצוותה

׳שמע ישראל ה׳ אלוקינו ה׳ אחד׳ — שש מילים שהן תמצית האמונה היהודית כולה. פסוק זה ליווה את עם ישראל בכל הדורות, בשמחתם ובצרתם, על שפתיהם של קדושים ומעונים ברגעיהם האחרונים, ובפי כל יהודי מדי בוקר וערב. מצוות קריאת שמע היא מן התורה, ובה מקיים אדם את מצוות ייחוד השם וקבלת עול מלכות שמים, ומעמיד את כל חייו על יסוד האמונה בה׳ אחד.

מקור המצווה וזמנה

נאמר בתורה ׳ודברת בם... ובשכבך ובקומך׳, ומכאן שחובה לקרוא קריאת שמע פעמיים ביום — בזמן שכיבה בערב ובזמן קימה בבוקר. חכמים דקדקו בזמנים: קריאת שמע של שחרית זמנה מהנץ החמה, ובדיעבד עד סוף שלוש שעות זמניות מתחילת היום, שכן כן דרך בני מלכים לקום. קריאת שמע של ערבית זמנה מצאת הכוכבים, ולכתחילה עד חצות הלילה, ובדיעבד עד עלות השחר.

המשנה במסכת ברכות פותחת את כל הש״ס כולו בשאלה ׳מאימתי קורין את שמע בערבין׳, ובכך מלמדת יסוד עמוק: ראשית העבודה וראשית לימוד התורה היא קבלת עול מלכות שמים. קודם כל דבר צריך אדם להמליך עליו את בוראו.

שלוש הפרשיות

קריאת שמע מורכבת משלוש פרשיות מן התורה, וכל אחת מוסיפה נדבך באמונה ובעבודה:

• פרשת ׳שמע׳ — בה קבלת עול מלכות שמים, ייחוד השם, מצוות אהבת ה׳ בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך, לימוד תורה ושינון לבנים, ומצוות תפילין ומזוזה.
• פרשת ׳והיה אם שמוע׳ — בה קבלת עול מצוות, ופרשת השכר והעונש התלויים במעשי האדם — הגשם בעיתו לעושי רצונו, והזהירות מפני העונש למי שסר מן הדרך.
• פרשת ׳ויאמר׳ (פרשת ציצית) — בה מצוות ציצית וזכר יציאת מצרים. אף שמצוות ציצית נוהגת ביום, תיקנו לאומרה אף בלילה משום שיש בה זכר יציאת מצרים, שמצוותו ביום ובלילה.

קבלת עול מלכות שמים בפסוק הראשון

הפסוק הראשון הוא עיקר המצווה, ובו חייב אדם לכוון בכוונת הלב, ומי שלא כיוון בו לא יצא ידי חובתו. נהגו לקרוא אותו בקול רם, לכסות את העיניים ביד ימין כדי להסיר כל הסחת דעת, ולהאריך במילת ׳אחד׳ — כדי להמליך את הקדוש ברוך הוא בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם. כתב השולחן ערוך שיש להאריך בדל״ת של ׳אחד׳ כשיעור שימליכהו למעלה ולמטה ולארבע רוחות, אך לא להאריך יותר מדי.

אחר הפסוק הראשון אומרים בלחש ׳ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד׳, פסוק שאמרו השבטים ליעקב אבינו כשחשש שמא יש פסול במיטתו. אנו אומרים אותו בחשאי כל השנה, מלבד ביום הכיפורים שאומרים אותו בקול רם, שאז אנו כמלאכים.

דקדוק באותיות ובמילים

• יש להפריד בין המילים הנדבקות, כגון ׳בכל לבבך׳ שלא יישמע ׳בכל בבך׳, ו׳על לבבכם׳ שלא יישמע ׳על בבכם׳.
• יש להדגיש את האות זי״ן במילה ׳למען תזכרו׳ ולא לבולעה.
• יש לקרוא את האותיות בדיוק ולהשמיע לאוזנו, ובדיעבד אם לא השמיע לאוזנו יצא ידי חובה.

הברכות הסובבות את קריאת שמע

חכמים תיקנו ברכות סביב קריאת שמע. בשחרית שתי ברכות לפניה — ׳יוצר אור׳ העוסקת בבריאה, ו׳אהבה רבה׳ העוסקת באהבת ה׳ למתן תורה — וברכה אחת לאחריה, ׳אמת ויציב׳ העוסקת בגאולת מצרים. בערבית שתי ברכות לפניה ושתיים לאחריה. ברכות אלו ממסגרות את ייחוד השם בתוך סיפור מערכת היחסים בין הקב״ה לעמו — בריאה, מתן תורה וגאולה — ויש להקפיד לסמוך גאולה לתפילה.

הקורא קריאת שמע ומדקדק באותיותיה — מצננין לו גיהנום.

למעשה בחיי היום־יום

• יש להיזהר לקרוא בזמנה, ובפרט של שחרית שרבים מאחרים בה מחמת טרדות הבוקר.
• לפני השינה קוראים ׳קריאת שמע שעל המיטה׳ — לפחות פרשה ראשונה — למסירת הנשמה בידי הבורא ולשמירה מן המזיקים בלילה.
• בשעת הדחק אפשר לקרוא אף בהליכה, אך את הפסוק הראשון יש לומר בעמידה ובכוונה גמורה.
• המתעכב וירא שיעבור הזמן, יקרא קריאת שמע בזמנה אף בלא הברכות, ויאמר הברכות אחר כך.

מסירות נפש — ׳ובכל נפשך׳

בפרשה הראשונה נאמר ׳ואהבת את ה׳ אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך׳. דרשו חכמים ׳בכל נפשך׳ — אפילו נוטל את נפשך, שחייב אדם למסור את נפשו על אהבת ה׳ ועל קידוש שמו. רבי עקיבא, שנלקח להריגה בידי הרומאים בשעה שקראו קריאת שמע, האריך במילת ׳אחד׳ עד שיצתה נשמתו במילה זו, ואמר לתלמידיו ׳כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה, מתי יבוא לידי ואקיימנו׳. מכאן שקריאת שמע אינה רק אמירת מילים, אלא קבלה מחודשת בכל יום של נכונות למסור את הנפש למען האמונה. אף מי שאינו עומד בניסיון של ממש, בכוונתו בפסוק הראשון הוא כאילו מוסר את נפשו על ייחוד השם, ומעורר בקרבו את שורש האמונה. יסוד זה ליווה את קדושי ישראל בכל הדורות, שיצאו מן העולם במילות ׳שמע ישראל׳ על שפתיהם, ובכך הפכו את מיתתם לקידוש השם הגדול ביותר.

סמיכת גאולה לתפילה

הברכה האחרונה שאחר קריאת שמע בשחרית, ׳אמת ויציב׳, מסתיימת בגאולת ישראל ממצרים, ומיד אחריה מתחילים תפילת שמונה עשרה. חכמים הקפידו מאוד לסמוך את הגאולה לתפילה בלא הפסק, ואמרו שכל הסומך גאולה לתפילה אינו ניזוק כל אותו היום. יש בזה יסוד עמוק: מתוך ההכרה בגאולת העבר, מתוך זכר יציאת מצרים והחסד שגמל הבורא לאבותינו, אנו ניגשים לבקש על גאולת ההווה והעתיד בתפילת העמידה. הזיכרון והבקשה שלובים זה בזה, ומחזקים את אמונת המתפלל.

קריאת שמע היא הזדמנות יומית לחדש את הברית עם הבורא. ברגע קצר אחד מכריז היהודי על אמונתו בייחוד השם, מוסר את נפשו לבוראו באהבה, ומקבל עליו עול מלכות שמים ועול מצוות. זוהי מתנה יקרה — היכולת להמליך את הבורא בכל בוקר ובכל ערב, ולהעמיד את כל החיים על יסוד ׳ה׳ אחד׳. אשרי הקורא אותה בכוונה ובדקדוק, ומעמיד את אמונתו על תילה פעמיים בכל יום.