קרבן השלמים: זבח של שמחה ושותפות

קרבן השלמים נבדל מן הקרבנות שלמדנו עד כה בכך שהוא מן הקדשים הקלים, ובכך שיש בו חלוקה לשלושה: למזבח, לכהנים ולבעלים. שמו מורה על עניינו — שלום ושלמות. לימוד זה עיוני, להבין את אופיו המיוחד של קרבן זה.

שלמים — חלק לכל

בקרבן השלמים בא לידי ביטוי רעיון השותפות והשלום. חכמים דרשו ששמו "שלמים" מפני שמטילים שלום בעולם, ומפני שיש בו חלק לכולם — אימוריו (החלבים והכליות) קרבים למזבח, החזה והשוק ניתנים לכהנים, ושאר הבשר נאכל לבעלים. נמצא שהמזבח, הכהן והבעלים שותפים בו, וזהו ביטוי לשלום ולאחדות.

שלמים כקדשים קלים

השלמים אינם מקדשי הקדשים אלא מן הקדשים הקלים. לכן דיניהם קלים יותר: הם נשחטים בכל מקום בעזרה, ולא דווקא בצפון. מתן דמם הוא שתי מתנות שהן כארבע על המזבח החיצון. אכילתם אינה מצומצמת לעזרה בלבד אלא בכל העיר ירושלים, וזמן אכילתם רחב יותר.

זמן אכילת השלמים

בשר השלמים נאכל לשני ימים ולילה אחד שביניהם — כלומר ביום ההקרבה, בלילה שאחריו וביום המחרת. מה שנותר לאחר זמן זה נעשה "נותר" ונשרף. זמן זה רחב יותר מזמן אכילת קדשי הקדשים, התואם את אופיו של הקרבן כקדשים קלים.

סוגי השלמים

יש כמה סוגי שלמים:

• שלמי נדבה — הבאים מנדבת לבו של אדם.
• שלמי תודה — הבאים על הצלה מצרה, ולהם דין מיוחד שמצורפים אליהם ארבעים חלות, וזמן אכילתם מצומצם ליום ולילה בלבד.
• שלמי חגיגה ושמחה — הבאים ברגלים.
• שלמי ציבור — כבשי עצרת בחג השבועות, שהם שלמי ציבור ודינם כקדשי קדשים בדברים מסוימים.

אכילת הבעלים — חלק מן הקרבן

ייחוד מיוחד בשלמים הוא שהבעלים אוכלים מבשרם. אכילה זו אינה דבר חולין, אלא אכילת קדשים על שולחן האדם, המביאה את קדושת המקדש אל תוך הבית והמשפחה. בכך מבטא השלמים את הקרבה שבין האדם לבוראו דרך שמחה ואכילה של מצווה.

סיכום

למדנו שהשלמים הם קדשים קלים, שיש בהם חלק למזבח לכהנים ולבעלים, שנאכלים בכל ירושלים לשני ימים ולילה, ושיש סוגים שונים: נדבה, תודה, חגיגה ושמחה. השלמים מלמדים שעבודת ה' אינה רק במסירות ובכפרה, אלא גם בשמחה ובשלום, ובהבאת הקדושה אל תוך חיי המשפחה.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.