צדקה וחסד: יד פתוחה ולב רחב

שני עמודים של נתינה

הצדקה והחסד הם משני עמודי התווך של היהדות המעשית, ושניהם נמנים עם המצוות שבין אדם לחברו. אף שהם קרובים זה לזה, יש ביניהם הבדל. הצדקה עוסקת בעיקר בנתינת ממון לנזקקים, ואילו החסד רחב ממנה, וכולל כל סוג של עשיית טוב עם הזולת, בין בממון ובין בגוף, בין לעניים ובין לעשירים, ואף לאחר המוות.

חכמינו לימדו שגמילות חסדים גדולה מן הצדקה בשלושה דברים. הצדקה נעשית בממון, וחסד נעשה גם בגוף ובמעשה. הצדקה ניתנת לעניים, וחסד נעשה גם עם עשירים. והצדקה ניתנת לחיים, ואילו חסד עושים גם עם המתים, בליווי המת ובקבורתו. כך מתברר שהחסד הוא מידה רחבה יותר, הנוגעת בכל תחומי החיים.

צדקה כצדק

המילה צדקה נגזרת מן השורש צדק. אין כאן עניין של רחמים בלבד, אלא של צדק. התפיסה היהודית היא שהממון שבידי האדם אינו כולו שלו, אלא הופקד בידיו כדי שיחלוק ממנו עם הנזקקים. הנתינה לעני אינה טובה שאדם עושה לפנים משורת הדין, אלא חובה וזכות גם יחד.

חכמים קבעו שיעורים בצדקה. נהוג לתת מעשר מן ההכנסות, כלומר עשירית, ויש המהדרים ונותנים חומש, חמישית. עם זאת, הזהירו חכמים שלא יבזבז אדם את כל ממונו על צדקה עד שיצטרך הוא עצמו לבריות, אלא יתן במידה ובחכמה.

מדרגות הצדקה

גדולי ישראל מנו דרגות שונות באופן נתינת הצדקה. הדרגה הגבוהה ביותר היא לסייע לעני להתפרנס בכוחות עצמו, על ידי הלוואה, שותפות או מציאת עבודה, כך שלא יצטרך עוד לבריות. נתינה זו מצילה את כבודו של העני ומעמידה אותו על רגליו.

למטה מזה, יש מעלה כאשר הנותן אינו יודע למי הוא נותן והמקבל אינו יודע ממי קיבל, שכן כך נשמר כבוד המקבל ואין בו בושה. הדרגות יורדות ככל שמתמעט ההסתר וכבוד העני, ועד הנתינה מתוך עצב או לאחר בקשה. אך בכל מקרה, עצם הנתינה היא מצווה גדולה, ואין לזלזל בה גם בדרגותיה הנמוכות.

חסד כדרך חיים

החסד אינו מסתכם בנתינת כסף. הוא כולל ביקור חולים, ניחום אבלים, הכנסת אורחים, עזרה לחתן ולכלה, ליווי האדם בשמחותיו ובצרותיו. חכמים לימדו שהעולם עומד על שלושה דברים, ואחד מהם הוא גמילות חסדים. החסד הוא הדבק המחבר את בני האדם זה לזה ובונה חברה שלמה.

היהדות רואה בחסד חיקוי של דרכי הבורא. כשם שהוא רחום וחנון, מלביש ערומים ומבקר חולים, כך מצווה האדם ללכת בדרכיו ולעשות חסד עם בריותיו. כך הופך האדם להיות שותף לבורא בהנהגת העולם ברחמים.

חברה הבנויה על צדקה וחסד היא חברה שיש בה ערבות הדדית, שבה החזק תומך בחלש והעשיר נושא בעול העני. זוהי אחת המתנות הגדולות שהעניקה התורה לעם ישראל: היכולת להפוך כל אדם לנותן, וכל נתינה למעשה של קדושה.