
התורה מקדימה את טומאת האדם לבעלי החיים. חז"ל למדו מכך לקח כפול על ענוותו וגדולתו של האדם.
פרשת תזריע פותחת בדיני האדם ("אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ"), הבאים אחרי דיני טומאת בעלי החיים שבסוף פרשת שמיני. שואל רש"י (בשם המדרש): מדוע האדם נדון אחרי הבהמה? "כְּשֵׁם שֶׁיְּצִירָתוֹ שֶׁל אָדָם אַחַר כָּל בְּהֵמָה — כָּךְ תּוֹרָתוֹ נִתְפָּרְשָׁה אַחַר תּוֹרַת בְּהֵמָה".
חז"ל (סנהדרין לח) לומדים מכך לקח כפול: האדם נברא אחרון במעשה בראשית. אם זכה — אומרים לו "אתה קדמת לכל מעשה בראשית" (התכלית); ואם לא זכה — אומרים לו "יתוש קדמך". מצד אחד ענווה: גם היתוש קדם לך; ומצד שני גדלות: כל הבריאה נבראה בשבילך, אתה תכליתה.
זהו האיזון הנכון: "בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם" — אחריות וגדלות; ו"אָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר" — ענווה. בכיס אחד זה ובכיס אחד זה.
הלקח: האדם הוא תכלית הבריאה — ובו בזמן עליו לזכור את מקומו בענווה. הגדלות האמיתית נמדדת במעשים, לא במעמד.
פרשת שבוע
פרשת שבוע
פרשת שבוע
פרשת שבועסיכום פרשת קרח עם מקורות: "כי כל העדה כלם קדשים", ניסיון הקטורת, "ותפתח הארץ את פיה", בני קרח שעשו תשובה, "ולא יהיה כקרח וכעדתו", המטה שפרח ועשרים וארבע מתנות כהונה.
מערכת להתענג · 07.10.26 · 9 ד׳
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק