פרשת לך לך — עשרה ניסיונות של אברהם אבינו

פרשת לך לך פותחת את מסעו הגדול של אברהם אבינו, ראשון המאמינים, בציווי „לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ” (בראשית י״ב:א׳). ציווי זה הוא הראשון בשורה של ניסיונות שבהם עמד אברהם. שנינו במסכת אבות: „עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ וְעָמַד בְּכֻלָּם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חִבָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ” (אבות ה׳:ג׳). עשרה ניסיונות אלו הם היסוד לגדולתו הנצחית, ומהם אנו למדים מהי אמונה אמיתית ומסירות נפש לבורא.

מהות הניסיון — „להודיע כמה חיבתו”

קודם שנמנה את הניסיונות, יש להבין את עצם עניינם. וכי הקב״ה, היודע מחשבות, צריך „לנסות” את האדם כדי לדעת מה בלבו? מבארים הראשונים כי הניסיון אינו לצורך הקב״ה אלא לצורך המתנסה והעולם. הניסיון מוציא מן הכוח אל הפועל את מדרגת הצדיק, ומגלה לכל את גודל אהבתו. וכלשון המשנה: „להודיע כמה חיבתו של אברהם אבינו” — כדי שיתפרסם שכרו ותתגלה מעלתו לדורות.

מניין עשרת הניסיונות

רבותינו הראשונים, ובהם רש״י ורבינו יונה ופירוש הרמב״ם למשנה, מנו את עשרת הניסיונות. אף שיש הבדלים קלים במניינם, זהו הסדר המקובל על פי הפשט והמדרש:

• אור כשדים — שהושלך לכבשן האש על שלא רצה לעבוד עבודה זרה, כמסורת חז״ל על „וָאוֹצִיאֲךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים”.
• לך לך — הציווי לעזוב ארצו, מולדתו ובית אביו אל ארץ בלתי ידועה.
• הרעב — „וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ” שאילצו לרדת מצרימה מיד עם בואו לארץ שהובטחה לו.
• לקיחת שרה — שנלקחה לבית פרעה, וכן אחר כך אל אבימלך.
• מלחמת המלכים — שיצא בעטרת ארבעה מלכים חזקים להציל את לוט.
• ברית בין הבתרים — שנתבשר בשעבוד „כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ”.
• המילה — שנצטווה למול את עצמו בהיותו בן תשעים ותשע שנה.
• לקיחת הגר וגירושה — ניסיון בביתו סביב הגר וישמעאל.
• גירוש ישמעאל — „כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ”, אף שהיה קשה בעיניו מאוד.
• עקדת יצחק — הניסיון האחרון והגדול מכולם, שבו נצטווה להעלות את בנו יחידו לעולה.

„לך לך” — הניסיון הראשון והדרך

רש״י על „לך לך” מבאר: „להנאתך ולטובתך, ושם אעשך לגוי גדול”. הקב״ה לא רק ציווה על אברהם לעזוב הכל, אלא הבטיח לו שכר. ואף על פי כן היה זה ניסיון גדול, שכן אברהם הלך אל ארץ בלתי ידועה — „אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ” — בלא שנתגלה לו לאן. רש״י מוסיף שהקב״ה לא גילה לו את הארץ מיד „כדי לחבבה בעיניו ולתת לו שכר על כל דיבור ודיבור”. כאן טמון יסוד האמונה: ההליכה אחר דבר ה׳ גם כשאין הדרך גלויה לפנינו.

מן הרעיון אל המעשה

עשרת הניסיונות של אברהם אינם רק סיפור מן העבר, אלא מורשה חיה לכל אחד מזרעו. חז״ל אמרו „מַעֲשֵׂה אָבוֹת סִימָן לַבָּנִים” — כוח העמידה בניסיון שהוריש אברהם טבוע בנפש כל יהודי. הנה כמה הוראות מעשיות:

• כל ניסיון בחיים הוא הזדמנות להוציא מן הכוח אל הפועל את אמונתנו ולהתעלות.
• ההליכה אחר רצון ה׳ נדרשת גם כאשר איננו רואים את הדרך והתכלית מראש.
• עמידה בניסיון מגלה את „חיבתו” של האדם לבוראו, ובה נמדדת מעלתו האמיתית.

אברהם אבינו, שעמד בעשרה ניסיונות מאור כשדים ועד העקדה, קנה בכך את הזכות להיות אב לאומה נצחית. „וְעָמַד בְּכֻלָּם” — לא נכשל אף באחד, ובכך הפך למופת של מסירות ואמונה שאין למעלה ממנה. מפרשת לך לך אנו יונקים את הכוח לצעוד בעקבותיו, ולראות בכל ניסיון קריאה של חיבה מאת הבורא.