
בלעם בא לקלל את ישראל, ויצאה מפיו אחת הברכות היפות. מה ראה שהפך קללה לשבח?
בלק מלך מואב שוכר את בלעם לקלל את ישראל. אך שוב ושוב, במקום קללה, יוצאת מפיו ברכה: "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב, מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (במדבר כד, ה) — פסוק שבו אנו פותחים את תפילת שחרית מדי בוקר.
אומרים חז"ל (בבא בתרא ס ע"א): בלעם ראה שפתחי אוהליהם של ישראל אינם מכוונים זה מול זה — מתוך צניעות ודרך ארץ, ששמרו על פרטיותו של השכן. על כך אמר "מה טובו אהליך". הצניעות והכבוד ההדדי הם שעשו את מחנה ישראל ראוי לשכינה.
הקדוש ברוך הוא הפך את הקללה לברכה: "וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ" (דברים כג, ו). אהבת ה' לישראל מגינה עליהם גם מפי מבקשי רעתם.
הלקח: צניעות וכבוד לפרטיות הזולת הם יסוד הקדושה בבית ובקהילה. ומי שה' אוהבו — אפילו קללות מתהפכות עליו לברכה.
פרשת שבוע
פרשת שבוע
פרשת שבוע
פרשת שבועסיכום פרשת קרח עם מקורות: "כי כל העדה כלם קדשים", ניסיון הקטורת, "ותפתח הארץ את פיה", בני קרח שעשו תשובה, "ולא יהיה כקרח וכעדתו", המטה שפרח ועשרים וארבע מתנות כהונה.
מערכת להתענג · 07.10.26 · 9 ד׳
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק