פרשת בא: "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ" — המצווה הראשונה והחינוך לדורות

עוד לפני יציאת מצרים, מצטווים בני ישראל במצווה הראשונה כעם: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים" (שמות יב, ב) — קידוש החודש וקביעת לוח השנה. דווקא מצווה של זמן פותחת את חיי העם: בני חורין הם בעלי הזמן שלהם.

"והגדת לבנך"

שוב ושוב חוזרת הפרשה על מצוות הסיפור לבנים: "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא" (יג, ח). יציאת מצרים אינה אירוע חד-פעמי אלא זיכרון חי שמועבר מאב לבן בליל הסדר. התורה אף מתארת ארבעה סוגי בנים השואלים — וכל אחד מקבל מענה לפי דרכו.

בפרשה גם מקור מצוות תפילין: "וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ" (יג, טז) — לקשור את יציאת מצרים על היד והראש, על המעשה והמחשבה.

הלקח: עתיד האמונה תלוי בחינוך. עם ישראל שרד אלפי שנים משום שכל דור מסר לדור הבא. "והגדת לבנך" — להעביר הלאה את האור.