פרישת האצבעות והנחת הידיים בנשיאת כפיים

צורת פרישת אצבעות הכהנים בשעת נשיאת כפיים היא מן הסימנים המובהקים של המצווה. נהגו בה הכהנים על פי מסורת, ויש בה רמזים וסודות שהזכירו המקובלים. בפרטי הצורה ובגובה הידיים נחלקו המנהגים.

צורת פרישת האצבעות

נהגו הכהנים לפרוש את ידיהם באופן שנעשים בין האצבעות חמישה חללים: בין שתי האצבעות הסמוכות לאגודל, ובין שתי האצבעות האחרות, ובין שני האגודלים. צורה זו מקובלת בידי הכהנים, ויש בה רמז לפסוק "מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים", שהשכינה כביכול מציצה מבין אצבעות הכהנים.

• פרישת האצבעות יוצרת חללים אחדים.
• הצורה מקובלת ממסורת הכהנים.
• יש בה רמז על השראת השכינה.

גובה הידיים

בעניין גובה הידיים יש הבדלי מנהגים. יש נושאים את הידיים כנגד הכתפיים, ויש מגביהים אותן כנגד הראש או למעלה ממנו. הכף פרושה כלפי מטה לדעת רבים, באופן שגב היד כלפי השמים והפנים כלפי הארץ. בפרטים אלו יש לנהוג כמנהג העדה.

היד הימנית והשמאלית

נהגו שהיד הימנית מעט למעלה מן השמאלית, ויש בזה טעמים על פי הקבלה בעניין ימין ושמאל וחסד וגבורה. גם בזה יש מנהגים שונים, ובמקומות רבים אין מקפידים על הבדל ניכר.

הבדלי מנהג אשכנז וספרד

במנהג אשכנז נהגו פרישת אצבעות מסוימת ונשיאת ידיים בגובה מסוים, ובמנהג ספרד והמזרח יש שינויים בצורת ההנחה ובגובה. כיוון שהדבר נמסר ממסורת, על כל כהן ללמוד את הצורה הנהוגה בעדתו מפי כהן ותיק או מפי רב, ולא לסמוך על השערה בלבד.

הקפדה על כבוד הברכה

בכל אופן שינהג, על הכהן לעמוד בדרך ארץ, אצבעותיו פרושות ביישוב הדעת, בלא תנועות מיותרות. הכוונה והכבוד חשובים מן הדקדוק היתר בצורה, אך ראוי לקיים את הצורה הנהוגה כתיקונה, שכן בה נהגו הכהנים מדורי דורות.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.