פיקוח נפש — חיוב הצלת חיים ודחיית כל המצוות

מן היסודות הגדולים ביותר בתורה הוא ערך חיי האדם. כלל גדול קבעו חכמים: פיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה, חוץ משלוש עבירות חמורות. הבנת עיקרון זה היא מפתח לכל ענייני הרפואה והחולים בהלכה.

מקור הדין

חכמים למדו מן הכתוב "וחי בהם" — שיחיה בהם האדם ולא שימות בהם. כלומר, המצוות ניתנו כדי שיחיה האדם על ידיהן, ולא כדי שימות בעטיין. מכאן שכאשר קיום מצווה עלול לסכן חיים, החיים קודמים. עיקרון זה מבטא את הערך העליון שנותנת התורה לחיי אדם, שכל נפש מישראל היא עולם מלא.

שלוש העבירות שאינן נדחות

שלוש עבירות אינן נדחות אף מפני פיקוח נפש, ועליהן נאמר "ייהרג ואל יעבור":

• עבודה זרה.
• גילוי עריות.
• שפיכות דמים.

על שלוש אלו ימסור אדם את נפשו ולא יעבור. אך בכל שאר המצוות — כולל איסורי שבת, אכילת איסור, ויום הכיפורים — פיקוח נפש דוחה אותן.

זריזות בהצלה

חכמים הדגישו שלא רק שמותר לחלל שבת על חולה מסוכן, אלא שמצווה לעשות כן, וצריך להיות זריז בכך. אמרו שהשואל אם מותר להציל — הרי זה מגונה, והנשאל — שופך דמים, שכן בעת סכנה כל רגע יקר ואין להתמהמה בשאלות. אדרבה, מי שממהר להציל נפש בשבת הרי זה משובח, ואין בכך שום חשש איסור.

גם ספק סכנה

חשוב לדעת שלא רק סכנה ודאית דוחה את האיסורים, אלא אף ספק סכנה. כל שיש חשש סביר לחיי אדם, מחללים עליו את השבת ועושים כל הנדרש. כן אם הרופאים מסופקים, או אפילו אם החולה עצמו אומר שהוא זקוק לדבר מסוים ויש בכך היגיון — שומעים לו במקום שיש חשש. ההלכה מחמירה דווקא לטובת החיים, ומקילה בכל הספקות שבהצלת נפשות.

חולה שאין בו סכנה

לעומת זאת, בחולה שאין בו סכנה כלל — הדינים שונים, ויש דברים האסורים בשבת אף לצורך רפואתו, כדי שלא יבוא לעשות מלאכות אסורות. בין שני הקצוות — סכנת חיים גמורה לבין מיחוש קל — יש מדרגות רבות, וכל מקרה צריך בירור הלכתי לגופו.

עומק העיקרון

פיקוח נפש מלמד אותנו על מהות התורה: אין היא מערכת חוקים מנותקת מן החיים, אלא תורת חיים שכל עניינה שיחיה האדם וישגשג. כשהתורה עצמה מורה לעבור על מצוותיה כדי להציל חיים, אנו רואים עד כמה יקרים החיים בעיני נותן התורה. לכן הזהירות בהצלת נפשות אינה קולא אלא חומרא — חומרת קדושת החיים.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.