עליית נשמה — מהי, וכיצד מסייעים החיים בעילוי הנשמה (בעדינות)

נושא עליית הנשמה הוא מן הנושאים הנכבדים והרגישים שבעבודת הזיכרון. הוא נוגע למה שמעבר לחיי העולם הזה, ויש בו עניין של נחמה לאבלים ושל תקווה לנשמת הנפטר. נעסוק בו כאן בכלליות ובעדינות, מתוך המקורות הקלאסיים, בלי להיכנס לפרטים שאין הדעת שולטת בהם.

יסוד האמונה — הנשמה נצחית

מיסודות אמונת ישראל שהנשמה אינה כלה במות הגוף, אלא חוזרת אל בוראה וממשיכה להתקיים. הגוף שב אל העפר, והנשמה עולה אל מקום שהוכן לה. אמונה זו היא נחמה גדולה לאבלים: יקירם לא אבד, אלא עבר אל עולם הנשמות, ואנו מצפים לתחיית המתים שתבוא בעת הגאולה. עיקר זה — קיום הנשמה ותחיית המתים — הוא מעיקרי האמונה.

מהי 'עליית נשמה'

בלשון רבותינו מתבאר שהנשמה לאחר פטירתה עומדת בדין ובתהליך של זיכוך, ומדרגתה עשויה לעלות ממקום למקום. מעשי הצדקה והתורה של החיים, ובמיוחד של הבנים, פועלים להעלות את הנשמה ממדרגה למדרגה. זהו עניין "עליית הנשמה" — שבזכות מעשי הקרובים מתעלה הנשמה ומתקרבת אל מקור החיים. הדברים עמוקים, וכל מה שאנו תופסים בהם הוא בבחינת רמז.

כיצד מסייעים החיים

• אמירת קדיש המקדש שם שמים ברבים.
• לימוד תורה לזכר הנפטר, ובמיוחד משניות.
• נתינת צדקה לעילוי הנשמה.
• קיום מצוות וקבלת מעשים טובים לזכרו.
• תפילה אל ה' שתעלה נשמת הנפטר ותהא צרורה בצרור החיים.

המכנה המשותף לכל אלו: מעשה טוב של החיים, הנזקף לזכות הנפטר. הנפטר שזיכה את בניו וקרוביו, ממשיך ליהנות מפירות מעשיהם, ובזה מתעלית נשמתו.

מעלת הבן הממשיך

גדולה במיוחד זכות הבן ההולך בדרך הוריו. אמרו רבותינו "ברא מזכה אבא" — הבן מזכה את אביו. כשהבן צדיק ומקיים מצוות, נזקף הדבר לזכות ההורים שהעמידוהו וחינכוהו. נמצא שהמתנה הגדולה ביותר שיכול אדם לתת להוריו שנפטרו אינה דווקא הדלקת נר או אמירת מילים, אלא להיות אדם טוב והגון, שומר תורה ומצוות — שבזה הוא מעלה את נשמתם תמיד.

זהירות ורגישות בנושא

ראוי לעסוק בנושא עליית הנשמה בענווה. הדברים שמעבר לעולם הזה נסתרים מאיתנו, ורבותינו דיברו בהם ברמז ובמשל. אין לנו לקבוע מסמרות בפרטי הנהגת הנשמות, ולא להיגרר אחר דמיונות ואמונות שאין להן יסוד במקורות. כן יש להישמר מלהבטיח לאבלים דברים מעבר למה שמסרו לנו רבותינו. הדרך הנכונה: לחזק את האמונה בנצחיות הנשמה ובתחיית המתים, ולתעל את הגעגוע למעשים טובים שיועילו לנפטר באמת.

עוד ראוי לזכור שעיקר הנחמה אינו בעיסוק יתר בפרטי העולם הבא, אלא בעשייה מעשית — תורה, צדקה וחסד — שהיא גם מועילה לנפטר וגם מנחמת את האבל ומחזירה אותו אל החיים. הקב"ה אינו חפץ שיישקע אדם בצער, אלא שיתעורר ממנו למעשים טובים.

סוף דבר: עליית הנשמה היא ביטוי לאמונה העמוקה שהקשר בין ההורים לבניהם אינו נפסק במוות. בכל מעשה טוב שעושה הבן, הוא מושיט יד אל נשמת הוריו ומעלה אותה. וזו נחמת ישראל לדורותיהם.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.