עין האדם: מצלמה חיה שאין כמותה

בכל בוקר אנו פוקחים את עינינו ורואים את העולם — צבעים, צורות, מרחקים, אור וצל. פעולה זו כה טבעית לנו עד שאיננו מבחינים בפלא העצום שבה. אך כשמתבוננים במבנה העין ובאופן פעולתה, מתגלה מערכת מורכבת ומשוכללת עד אין קץ, שאין מכשיר מעשה ידי אדם המתקרב אליה ביכולתו.

מבנה מופלא בחלקיו

העין בנויה מחלקים רבים הפועלים יחד בהרמוניה. האישון מתרחב ומתכווץ בהתאם לכמות האור, כדי להגן על העין ולאפשר ראייה מיטבית בכל תנאי תאורה. העדשה שבתוך העין מתכופפת ומיישרת את עצמה כדי למקד את הראייה על קרוב ועל רחוק כאחד. ברקע פועלות שכבות רגישות הקולטות את האור והופכות אותו לאותות הנשלחים אל המוח. כל אלה פועלים יחד בו-זמנית, ללא מאמץ מודע מצד האדם.

מן האור אל המחשבה

הפלא אינו מסתיים בעין עצמה. האור הנקלט בעין הופך לאותות הנעים אל המוח, ושם מתורגמים לתמונה שאנו "רואים". כלומר, הראייה אינה רק עניין של עין, אלא של מערכת שלמה המחברת בין העין למוח. הדיוק הנדרש כדי שכל זה יתרחש במהירות, בלי שגיאה ובלי הפסקה — לאורך כל ימי חיי האדם — הוא בלתי נתפס.

הדמעות — הגנה ולחות

אף הדמעות, שלעיתים נראות כדבר של מה בכך, ממלאות תפקיד חיוני. הן שומרות על לחות העין, מנקות אותה מאבק וגרגרים, ומגינות עליה מפני זיהומים. כל מצמוץ של העפעף מורח שכבת לחות מגינה על פני העין. הנה לנו דוגמה לכך שאף הפרטים הקטנים ביותר בגוף נבראו בחכמה ובכוונה תחילה.

ברכת "רופא כל בשר ומפליא לעשות"

חכמינו תיקנו ברכה מיוחדת על תקינות הגוף, ובה נאמר שהבורא "רופא כל בשר ומפליא לעשות". בברכה זו אנו מודים על כך שגופנו פועל כראוי, ושכל מערכותיו המורכבות מתפקדות יחד. דווקא מי שחווה חולי או פגיעה לומד להעריך עד כמה אין הבריאות מובנת מאליה. העין הבריאה הרואה את אור היום היא מתנה יומיומית הראויה להודיה.

שיעור בענווה ובהכרת הטוב

כשאדם מתבונן במורכבות העין ובפלאיה, קשה לו לייחס מערכת כה משוכללת למקריות. הדיוק, התיאום והתכלית מעידים על מתכנן חכם. דוד המלך אמר בתהילים, "אודך על כי נוראות נפליתי, נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד". הכרת הפלא שבגופנו מביאה את האדם להודות לבוראו ולהכיר בטובו.

ההתבוננות הזו מעוררת גם אחריות. אם זכינו במתנה כה יקרה כראייה, ראוי שנשתמש בה לטובה — להביט בעולם בעין טובה, לראות את הטוב שבזולת, ולהפנות את מבטנו אל מעשי הבורא כדי להתפעל מגדלותו. העין שנבראה בחכמה כזו ראויה שתשמש לדברים שיש בהם תועלת ורוממות, ולא לדברים בטלים. וכך, מתוך התבוננות בעין הגשמית, מתחדדת גם הראייה הפנימית — היכולת לראות את יד הבורא בכל פינה של הבריאה.